(הקדמה)
פרשה עשירית בתחבולות אשר עשה שאול להרוג את דוד בסתר בעודו עמו, ראשונה בהטלת חניתו להכותו פעמים, ושנית בנשואי בתו אשר עשה עמו ושיתן אליה כמוהר הבתולות מאה ערלות פלשתים כדי לתתו בידיהם, ושלישית בצוואתו ליהונתן ולעבדיו שימיתוהו הם, ורביעית במה ששלח שיביאוהו מביתו להמיתו, וחמישית ששלח אחריו מלאכים אל ניות ברמה אשר היה שם דוד עם שמואל, ויתנבאו כל ההולכים שמה אחריו וגם שאול הלך שמה והתנבא בתוכם, ואיך יונתן חקר ודרש דעת שאול אביו וידע כי כלה היא מעמו להמית את דוד עד שברח דוד מלפני שאול. תחלת הפרשה ויהי ממחרת ותצלח רוח אלהים וגו׳, עד ויבא דוד נובא אל אחימלך וגו׳, והנה שאלתי בספורי הפרשה הזאת שש שאלות:
השאלה הראשונה באמרו ותצלח רוח אלהים רעה אל שאול ויתנבא בתוך הבית וגו׳, ואם היה רוחו רוח רעה איך התנבא עמו? והנה הרוח הנבואיי הוא שפע מאת השם יתברך והוא רוח טוב ואינו רוח רעה, שכן תמצא אחרי זה כאשר הלך אל הרמתה לבית שמואל שפשט את בגדיו ויתנבא גם הוא, והוא זר מאד אם היה שרוח השם טובה סרה מעליו ובעתתו רוח רעה איך התנבא?
השאלה השנית באמרו וירא שאול מלפני דוד וגו׳, ואמר אחר כך וירא שאול אשר הוא משכיל מאד ויגר מפניו, ואחר זה אמר עוד ויאסף שאול לירוא מפני דוד עוד, ויקשה מה ראה שאול לירוא מפני דוד? האם היה מבקש את נפשו ואם היה רודף אחריו להמיתו? הנה דוד היה לו ראוי שירא מפני שאול אבל שאול לא פחד מדוד, הנה השנאה והקנאה ממעשיו היתה ראויה אליו, אבל היראה לא היה לה סבה:
השאלה השלישית בנשואי דוד עם מיכל, והיא אם היה כדת המלך שהנלחם עם גלית ויכהו יתן לו המלך את בתו לאשה ויעשירהו עושר גדול, אם כן איך אחרי שהכה דוד את גלית לא נתן לו שאול את בתו ולא העשירו? ויצו את עבדיו שיאמרו לו הנה חפץ בך המלך ועתה התחתן במלך, ואיך בקש ממנו מאה ערלות פלשתים ומזולת זה היה כבר מחוייב שאול לתת לו בתו?
השאלה הרביעית אם היה לב שאול להמית את דוד עד שצוה את יהונתן בנו ואת עבדיו להמיתו, איך נשבע אל יהונתן בנו חי השם אם יומת? ואם נאמר שרצה להסתירו מעמו להיותו בעל ברית לדוד, יקשה אם כן איך צוהו קודם לזה שיהרגהו? ואיך אחר כך אמר לו ועתה שלח וקח אותו אלי כי בן מות הוא? ויקשה עוד איך נשבע יהונתן לדוד שלא היה אביו רצה להרגו בראותו שהיה מטיל החנית להרגו וגם ששלח מלאכים להביאו להרגו?
השאלה החמישית בדבר יהונתן שאמר לדוד ולא אם עודני חי ולא תעשה עמדי חסד ולא אמות ולא תכרות את חסדך מעם ביתי עד עולם ולא בהכרית השם את אויבי דוד, ובאו בדבור הזה חמשה שלילות זו אחר זו בלי הפסק, ויראה שאין בהם צורך ולא יסבלו יישוב:
השאלה הששית במה שאמר לו יהונתן מחר חדש ונפקדת כי יפקד מושבך וגו׳, ובאת אל המקום וגו׳, והעצה הזאת כבר יעצה דוד והוא אשר זכרה ראשונה, כמו שאמר קודם לזה ויאמר דוד אל יהונתן הנה חדש מחר וגו׳, אם פקוד יפקדני אביך וגו׳, ואם דוד הוא אשר התחיל בה ואמרה, מה ראה יהונתן לחדשה אחר כך אליו? והנני מפרש הפסוקים באופן יותרו השאלות כלם:
(י) ויהי ממחרת ותצלח רוח אלהים וגו׳. ספר הכתוב שממחרת אותו היום צלחה ועברה רוח אלהים
רעה אל שאול, וידמה שאמר ממחרת להגיד ששאול התפעל מאד מדברי הנשים השאננות המחוללות שאמרו הכה שאול באלפיו ודוד ברבבותיו, ועיין בדוד בחשבו בלבו אולי הוא זה אשר עליו אמר שמואל ונתנה לרעך הטוב ממך, לפי שלקח סימן מדברי הנשים שתגדל מעלת דוד על מעלתו והוא אות מלכות, ובהיות הדמיון גובר בו רעיוניו על משכביו סליקו ולכן ביום מחרתו עברה על שאול רוח אלהים רעה. ואחשוב שהרוח נאמר בכאן על הרצון, והוא כמו
(משלי כ״ט י״א) כל רוחו יוציא כסיל,
(ישעיה מ׳ י״ג) מי תכן את רוח השם, וכמו שהביא הרב המורה בפרק מ׳ חלק א׳, יאמר שממחרת אותו היום שקרה זה בו נתיישבה בדמיון שאול הכוונה האלהית הרעה אשר היה עליו, רוצה לומר לקרוע ממנו המלכות
ויתנבא בתוך הבית, רוצה לומר שחשב במה שיהיה באחרית הימים, כי כל מגיד העתידות נקרא מתנבא, וראוי שתדע שיש הפרש גדול בין נביא ובין מתנבא כי הנביא הוא המושפע באמת מהשם יתברך, והמתנבא הוא האיש המכין עצמו ומשתדל לדעת העתידות ומתבודד אליהם. וכמוהו
(במדבר י״א כ״ז) אלדד ומידד מתנבאים במחנה. רוצה לומר מתבודדים ומשתדלים להיות נביאים, ואם כן לא כוון הכתוב בכאן שבא לשאול חולי ורוח רעה מאת השם, ושהיה מדבר דברי שטות כדעת המתרגם וכלל המפרשים, כי אם שהיה מחשב באותה הכוונה הרעה אשר היה לאל יתברך עליו, והיה מתנבא בעצמו מה שיהיה נושא ונותן עמו בדעתו, והיתה מחשבתו משוטטת שדוד היה באמת יורש מלכותו.