×
Mikraot Gedolot Tutorial
×
E/ע
בחרו טקסט במקראות גדולותSelect Text in the Mikraot Gedolot
  1. תורהTorah
  2. נביאיםNeviim
  3. כתוביםKetuvim
  1. יהושעYehoshua
  2. שופטיםShofetim
  3. שמואל אShemuel I
  4. שמואל בShemuel II
  5. מלכים אMelakhim I
  6. מלכים בMelakhim II

  7. ישעיהוYeshayahu
  8. ירמיהוYirmeyahu
  9. יחזקאלYechezkel

  10. הושעHoshea
  11. יואלYoel
  12. עמוסAmos
  13. עבדיהOvadyah
  14. יונהYonah
  15. מיכהMikhah

  16. נחוםNachum
  17. חבקוקChavakkuk
  18. צפניהZephanyah
  19. חגיChaggai
  20. זכריהZekharyah
  21. מלאכיMalakhi
  1. בחרו פרשהChoose a Parashah
  2. בחרו פרק שלםChoose a full chapter
  3. בחרו פסוקChoose a verse
    1. הקדמותIntros
    2. א1
    3. ב2
    4. ג3
    5. ד4
    6. ה5
    7. ו6
    8. ז7
    9. ח8
    10. ט9
    11. י10
    12. יא11
    13. יב12
    14. יג13
    15. יד14
    16. טו15
    17. טז16
    18. יז17
    19. יח18
    20. יט19
    21. כ20
    22. כא21
    23. כב22
    24. כג23
    25. כד24
    26. כה25
    27. כו26
    28. כז27
    29. כח28
    30. כט29
    31. ל30
    32. לא31
    1. א1
    2. ב2
    3. ג3
    4. ד4
    5. ה5
    6. ו6
    7. ז7
    8. ח8
    9. ט9
    10. י10
    11. יא11
    12. יב12
    13. יג13
    14. יד14
    15. טו15
    16. טז16
    17. יז17
    18. יח18
    19. יט19
    20. כ20
    21. כא21
    22. כב22
    23. כג23
    24. כד24
    25. כה25
    26. כו26
    27. כז27
    28. כח28
    29. כט29
    30. ל30
    ×
    E/ע
    בחרו פרשניםSelect Commentators
    הגדרות כלליותGeneral Settings
    הגדרות להערותNotes Settings
     
    (א) וַיְהִ֗י כְּכַלֹּתוֹ֙ לְדַבֵּ֣ר אֶל⁠־שָׁא֔וּל וְנֶ֙פֶשׁ֙ יְה֣וֹנָתָ֔ן נִקְשְׁרָ֖ה בְּנֶ֣פֶשׁ דָּוִ֑ד [וַיֶּֽאֱהָבֵ֥הוּ] (ויאהבו) יְהוֹנָתָ֖ן כְּנַפְשֽׁוֹ׃
    And it came to pass, when he had finished speaking to Saul, that the soul of Jonathan was knit with the soul of David, and Jonathan loved him as his own soul.
    תרגום יונתןמיוחס לר״י קרארד״קרלב״גאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
    וַהֲוָה כַּד שֵׁיצֵי לְמַלָלָא עִם שָׁאוּל וְנַפְשָׁא דִיהוֹנָתָן אִתְחַבִּיבַת בְּנַפְשָׁא דְדָוִד וְרַחֲמֵיהּ יְהוֹנָתָן כְּנַפְשֵׁיהּ.
    (א-ב) ויהי ככלותו לדבר – שהבין בגבורתו והוא אוהבו וגם יהונתן אהבו.
    ודבר זה גרם שלא נתנו לשוב לבית אביו – מאותו היום ואילך, כמו שהיה הולך ושב עד עתה.
    ונפש יהונתן – המסרה: מן ריש ספרא עד הכא: יונתן, בר מן ב׳: לכה ונעברה אל מצב הערלים (שמואל א י״ד:ו׳), ויאמר יהונתן (שמואל א י״ד:ח׳). ומן הכא עד סוף ספרא: יהונתן.
    וידמה שכרת יהונתן ברית עם דוד כי ראה היותו מלך על ישראל בראותו טוב הצלחתו ולזה תמצא במה שיבא שאמר יהונתן לדוד ידעתי כי מלוך תמלוך על ישראל וקמה בידך ממלכת ישראל וגם שאול אבי יודע כן והישיר אותם לזאת הידיעה מה שיעד להם שמואל שלא תקום הממלכה לשאול.
    וספר הכתוב שעם היות שאול באותה חקירה הנה יונתן לא חקר כלל אבל נפשו נקשרה בנפש דוד ויאהבהו כנפשו, רוצה לומר שלא היתה אהבתו אהבת הערב כאהבת הנערים, ולא אהבת המועיל, כי אם אהבת הטוב במה שהוא טוב, ולפי שהאהבה הזאת תתיחס לשלמות הנפשיי, לזה אמר ויאהבהו כנפשו, רוצה לומר שאהב יונתן את דוד כפי מעלת נפשו של דוד או שאהבו כמו שהיה אוהב יהונתן את נפשו עצמו. וכתב סיני״קא המדיני שהאוהב האמיתי הוא עצם האדם, והוא הוא עצמו מסכים למה שנאמר ביהונתן ויאהבהו כנפשו:
    ונפש יהונתן נקשרה בנפש דוד – מריש ספרא עד הכא יונתן בר מן תרין יהונתן וסימן ויאמר יהונתן אל הנער נשא כליו לכה ונעברה וגו׳ ויאמר יהונתן הנה אנחנו עברים אל האנשים ותרווייהו בחד עניינא לעיל סימן י״ד ומן הכא עד סוף ספרא יהונתן בר מן חד וידבר שאול לקמן ריש סימן י״ט ועיין מה שכתב כלי יקר ומסורת ברית הגדול סימן תתקפ״ט.
    ויאהבו – ויאהבהו קרי.
    נקשרה – מרוב האהבה, כאלו נפשו קשורה בנפשו ונתחברה בה, והוא מלשון מליצה, וכן: ונפשו קשורה בנפשו (בראשית מ״ד:ל׳).
    לדבר – הוא הדבר שאמר שהוא בן ישי.
    ונפש – רצה לומר: ואז בשמוע יהונתן שגם הוא בן אדם גדול, נקשרה נפשו בנפש דוד.
    ויהי יספר עתה איך הצמיח קרן לדוד ומזלו התנוצץ הולך ואור,
    א. מצד יהונתן שבכלותו לדבר,
    נקשרה נפש יהונתן בנפש דוד – רצה לומר שמצד רוח הגבורה והקדושה היה קשר והתחברות בנפש, כי הדומה ימשך וישתוקק אל הדומה,
    ויאהבהו יהונתן כנפשו – רצה לומר שלא היתה אהבת הערב או המועיל רק אהבה עצמיית שיאהב הטוב את הטוב והיתה האהבה כנפשו שהיא האהבה העזה שאין למעלה ממנה.
    כעת המקרא מספר איך הצמיח קרן לדוד ומזלו הלך והתנוצץ1, וַיְהִ֗י כְּכַלֹּתוֹ֙ לְדַבֵּ֣ר אֶל-שָׁא֔וּל ולספר לו על אביו ישי2, וְנֶ֙פֶשׁ֙ יְה֣וֹנָתָ֔ן נִקְשְׁרָ֖ה מרוב האהבה3 בְּנֶ֣פֶשׁ דָּוִ֑ד, כי שמע יהונתן שגם דוד בן אדם גדול4, וַיֶּאֱהָבֵ֥הוּ (ויאהבו כתיב) יְהוֹנָתָ֖ן כְּנַפְשֽׁוֹ אהבה עזה שאין למעלה ממנה5, שמצד רוח הגבורה והקדושה היה קשר והתחברות בנפש, כי הדומה ימשך וישתוקק אל הדומה, ואדם טוב יאהב את הטוב6:
    1. מלבי״ם.
    2. מצודת דוד.
    3. מצודת ציון.
    4. מצודת דוד.
    5. מלבי״ם.
    6. אברבנאל, מלבי״ם.
    תרגום יונתןמיוחס לר״י קרארד״קרלב״גאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
     
    (ב) וַיִּקָּחֵ֥הוּ שָׁא֖וּל בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא וְלֹ֣א נְתָנ֔וֹ לָשׁ֖וּב בֵּ֥ית אָבִֽיו׃
    And Saul took him that day, and would not let him go home to his father's house anymore.
    תרגום יונתןמיוחס לר״י קראאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
    וְדַבְּרֵיהּ שָׁאוּל בְּיוֹמָא הַהוּא וְלָא שַׁבְקֵיהּ לְמֵיתַב בֵּית אֲבוּהִי.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

    וכאשר ראה שאול גבורתו ושכבר נדר לתת לו בתו לקחהו ולא נתנו לשוב לבית אביו לרעות עוד את הצאן.
    נתנו – ענין עזיבה, כמו: ולא נתן סיחון (במדבר כ״א:כ״ג).
    ולא נתנו לשוב – כאשר היה דרכו מאז שהיה הולך ושב.
    ויקחהו
    ב. מצד שאול שהיה דעתו לבנות לו בית נאמן ולהתחתן עמו ולכן לא נתנו לשוב אל בית אביו אל הצאן, כי מיועד הוא להיות חתן המלך.
    וַיִּקָּחֵ֥הוּ שָׁא֖וּל בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא, וְכיוון שהיה דוד מיועד להיות חתנו1, לֹ֣א נְתָנ֔וֹ נתן לו עוד שאול2 לָשׁ֖וּב לְבֵּ֥ית אָבִֽיו לרעות את הצאן3, כפי שהיה דרכו עד אז שהיה הולך ושב4:
    1. אברבנאל, מלבי״ם.
    2. אברבנאל, מלבי״ם. ור״י קרא מבאר שאהבת יונתן לא נתנה לו לשוב.
    3. אברבנאל, מלבי״ם.
    4. מצודת דוד.
    תרגום יונתןמיוחס לר״י קראאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
     
    (ג) וַיִּכְרֹ֧ת יְהוֹנָתָ֛ן וְדָוִ֖ד בְּרִ֑ית בְּאַהֲבָת֥וֹ אֹת֖וֹ כְּנַפְשֽׁוֹ׃
    Then Jonathan made a covenant with David, because he loved him as his own soul.
    תרגום יונתןאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
    וּגְזַר יְהוֹנָתָן וְדָוִד קְיָם בִּדְרָחֵם יָתֵיהּ כְּנַפְשֵׁיהּ.
    וכרתו ברית יהונתן ודוד, לא להיות דוד במעלת יהונתן שהיה בן המלך, כי אם מצד שהיה אוהב אותו כנפשו.
    באהבתו – בעבור שהיה אוהב אותו כנפשו.
    ויכרת
    ג. מצד יהונתן, שעל ידי האהבה הוסיף לכרות עמו ברית וסבת הברית לא היה מצד איזה יראה כדרך כורתי ברית, שסבתם הוא איזה מורא בל ירעו זה לזה או לבניהם כמו ברית אבימלך עם אברהם ויצחק וכדומה, רק מצד אהבתו כרת הברית הזאת.
    וַיִּכְרֹ֧ת יְהוֹנָתָ֛ן וְדָוִ֖ד בְּרִ֑ית ולא מצד איזה יראה כדרך כורתי ברית, אלא כרת את הברית1 בְּאַהֲבָת֥וֹ בעבור שהיה אוהב2 אֹת֖וֹ כְּנַפְשֽׁוֹ:
    1. מלבי״ם. ורלב״ג בפס׳ א׳ מבאר שכרת את הברית מפני שראה שדוד יהיה מלך על ישראל.
    2. מצודת דוד.
    תרגום יונתןאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
     
    (ד) וַיִּתְפַּשֵּׁ֣ט יְהוֹנָתָ֗ן אֶֽת⁠־הַמְּעִיל֙ אֲשֶׁ֣ר עָלָ֔יו וַֽיִּתְּנֵ֖הוּ לְדָוִ֑ד וּמַדָּ֕יו וְעַד⁠־חַרְבּ֥וֹ וְעַד⁠־קַשְׁתּ֖וֹ וְעַד⁠־חֲגֹרֽוֹ׃
    And Jonathan stripped himself of the robe that was upon him, and gave it to David, and his apparel, even to his sword, and to his bow, and to his girdle.
    תרגום יונתןרד״קאברבנאלמצודת ציוןמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
    וְאַשְׁלַח יְהוֹנָתָן יַת מְעִילָא דִי עֲלוֹהִי וְיַהֲבֵיהּ לְדָוִד וּלְבוּשׁוֹהִי וְעַד חַרְבֵּיהּ וְעַד קַשְׁתֵּיהּ וְעַד זְרָזֵיהּ.
    ויתפשט יהונתן את המעיל – פי׳: מן המעיל, כמו: הם יצאו את העיר (בראשית מ״ד:ד׳), כי אין בנין התפעל יוצא, ואמר בלשון התפעל כי ברצון גדול ובאהבה רבה התפשט בגדיו ונתנם לו.
    ולאות ומופת אהבתו פשט יונתן את מעילו ומדיו ונתנם לדוד, וזה היה סימן שדוד יהיה בן המלך ויורש מלכותו אחריו במקום יהונתן:
    ויתפשט – ענין הסרת המלבוש.
    המעיל – שם מלבוש חשוב.
    ומדיו – יתר המלבושים.
    ועד חרבו – ואפילו חרבו.
    ויתפשט וזה כמורה ומודה כי ישלוט בכל אשר לו.
    וַיִּתְפַּשֵּׁ֣ט והסיר1 יְהוֹנָתָ֗ן אֶֽת-הַמְּעִיל֙ הוא מלבושו החשוב2 אֲשֶׁ֣ר היה עָלָ֔יו, וַֽיִּתְּנֵ֖הוּ ברצון גדול ובאהבה רבה3 לְדָוִ֑ד, וּכמו כן, נתן יהונתן את מַדָּ֕יו יתר מלבושיו4 וְהוסיף לתת לו5 עַד אפילו את6 -חַרְבּ֥וֹ וְעַד ואפילו את7 -קַשְׁתּ֖וֹ וְעַד אפילו את8 -חֲגֹרֽוֹ, וכל זה היה סימן שדוד יירש את המלכות במקום יהונתן, ושיהונתן מסכים לדבר9:
    1. מצודת דוד.
    2. מצודת דוד.
    3. רד״ק.
    4. מצודת דוד.
    5. מצודת ציון.
    6. מצודת ציון.
    7. מצודת ציון.
    8. מצודת ציון.
    9. אברבנאל, מלבי״ם.
    תרגום יונתןרד״קאברבנאלמצודת ציוןמלבי״םמקראות שלובותהכל
     
    (ה) וַיֵּצֵ֨א דָוִ֜ד בְּכֹל֩ אֲשֶׁ֨ר יִשְׁלָחֶ֤נּוּ שָׁאוּל֙ יַשְׂכִּ֔יל וַיְשִׂמֵ֣הוּ שָׁא֔וּל עַ֖ל אַנְשֵׁ֣י הַמִּלְחָמָ֑ה וַיִּיטַב֙ בְּעֵינֵ֣י כׇל⁠־הָעָ֔ם וְגַ֕ם בְּעֵינֵ֖י עַבְדֵ֥י שָׁאֽוּל׃
    And David went out; wherever Saul sent him, he had good success. And Saul set him over the men of war; and it was good in the sight of all the people, and also in the sight of Saul's servants.
    תרגום יונתןר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
    וּנְפַק דָוִד בְּכָל אֲתַר דִשְׁלַח יָתֵיהּ שָׁאוּל מַצְלַח וּמָנֵיהּ שָׁאוּל עַל גַבְרֵי עָבְדֵי קְרָבָא וּשְׁפַר בְּעֵינֵי כָּל עַמָא וְאַף בְּעֵינֵי עַבְדֵי שָׁאוּל.
    וייטב בעיני כל העם וגם בעיני עבדי שאול – בנוהג שבעולם אם המלך נותן גדולה וממשלה לאדם דרכן של שאר עבדי המלך להיות מקנאין בו אבל בדוד לא היו מקנאין בו עבדי שאול וזהו וגם בעיני עבדי שאול.
    וגם בעיני עבדי שאול – הרבוי הזה ר״ל שלא קנאו בו עבדי שאול אף על פי שנתן לו מעלה עליהם.
    וספר הכתוב שהיה דוד יוצא למלחמות והיה שר הלוחמים, ולא עם כל זה מקנאים בו עבדי שאול עם היותם מאומנותו:
    ישכיל – יצליח, כי המצליח נראה הוא כעושה בהשכל.
    ויצא דוד – מאז והלאה יצא במלחמה.
    על אנשי המלחמה – לראש ולשר על אנשי המלחמה.
    עבדי שאול – הם שרי המלחמה, ועם שהיה מאומנותם, לא נתקנאו בו.
    ויצא
    ד. גם הוסיף להצליח במלחמתו נגד הפלשתים.
    ה. ולכן שמהו שאול לשר הצבא,
    ו. וגם בזאת הצליח שמצא חן בעיני כל העם וגם בעיני עבדי שאול ולא קנאו בו על כי ישתרר עליהם, ואבן מאסו הבונים היתה לראש פנה.
    ויצא דוד וגו׳ וישמהו שאול – כל זה היה אחר שהתחיל שאול לקנאת אותו כמו שמספר למטה פסוק י״ג, ואין להתפלא איך נתן שאול בראש העם נער, הלא ראינו (למעלה י״ג) שנתן אלף איש ביד יהונתן בנו שגם הוא לפי הנראה היה נער, ואנשי המלחמה שזכר כאן הם ג׳ האלפים שבחר לו כבר בגלגל.
    כל העם – עם המלחמה.
    עבדי שאול – יועציו ושריו.
    ומאז והלאה1 וַיֵּצֵ֨א היה יוצא דָוִ֜ד למלחמות2, בְּכֹל֩ אֲשֶׁ֨ר יִשְׁלָחֶ֤נּוּ היה שולח אותו שָׁאוּל֙ יַשְׂכִּ֔יל היה מצליח3, וַיְשִׂמֵ֣הוּ שָׁא֔וּל לראש ולשר4 עַ֖ל אַנְשֵׁ֣י הַמִּלְחָמָ֑ה, וַיִּיטַב֙ ומצא דוד חן5 בְּעֵינֵ֣י כָל-הָעָ֔ם וְגַ֕ם בְּעֵינֵ֖י עַבְדֵ֥י שָׁאֽוּל שרי המלחמה, ולא נתקנאו בו6 אף על פי שנתן לו מעלה עליהם7: פ
    1. מצודת דוד.
    2. אברבנאל.
    3. מצודת ציון.
    4. מצודת דוד.
    5. מלבי״ם.
    6. מצודת דוד.
    7. רד״ק. ולמרות שבנוהג שבעולם אם המלך נותן גדולה וממשלה לאדם, דרכם של שאר עבדי המלך להיות מקנאין בו, אבל בדוד לא היו מקנאים בו עבדי שאול, ר״י קרא, מלבי״ם. מלבי״ם מבאר שהכתוב עד כה סיפר איך התחילה לצמוח קרן דוד בששה שלבים, הראשון שיונתן אהבו, השני מצד שאול שלקחו להיות חתן המלך, השלישי מצד הברית עם יונתן, הרביעי שהצליח במלחמתו מול הפלשתים, החמישי ששאול מינהו לשר הצבא, והשישי שמצא חן בעיני העם ועבדי שאול.
    תרגום יונתןר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
     
    (ו) וַיְהִ֣י בְּבוֹאָ֗ם בְּשׁ֤וּב דָּוִד֙ מֵהַכּ֣וֹת אֶת⁠־הַפְּלִשְׁתִּ֔י וַתֵּצֶ֨אנָה הַנָּשִׁ֜ים מִכׇּל⁠־עָרֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ [לָשִׁ֣יר] (לשור) וְהַמְּחֹל֔וֹת לִקְרַ֖את שָׁא֣וּל הַמֶּ֑לֶךְ בְּתֻפִּ֥ים בְּשִׂמְחָ֖ה וּבְשָׁלִשִֽׁים׃
    And it came to pass, when they came, as David returned from the slaughter of the Philistine, that the women came out of all the cities of Israel, singing and dancing, to meet king Saul, with tambourines, with joy, and with three-stringed instruments.
    תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרלב״גאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
    וַהֲוָה בְּמֵיעַלְהוֹן כַּד תַּב דָוִד מִלְמִקְטַל יַת פְּלִשְׁתָּאָה וּנְפַקָא נְשַׁיָא מִכָּל קִירְוֵי יִשְׂרָאֵל לְשַׁבָּחָא בְּחִנְגַיָא לָקֳדָמוּת שָׁאוּל מַלְכָּא בְּתֻפִּין בְּחֶדְוָא וּבְצֶלְצְלִין.
    אותצאן הנשים מכל ערי ישראל לשיר והמחולות – הכוונה היא ׳והמחולות בידיהן׳, וזהו שם עצם מגזרת נחי העין, והראיה לכך היא שהמילה ׳מחול׳ נוטה כשהיא מצטרפת לסמיכות, כפי שנאמר ׳בִּמְחול משחקים׳ (ירמיהו לא, ג), ופירוש המילה – לפי מה שהסכימו ביניהם המתרגמים – הוא תופים, וייתכן שמשמעה: תופי מצלתיים, וזה נראה לי מתאים יותר לנשים, לפי מה שנהוג בזמננו.⁠1 בתפים בשמחה ובשלישים: ׳בשלישים׳ פירושו דיבור לפי קצב, כפי שמשתמשים בשירים, וזהו הדיבור הטוב ביותר והמתאים ביותר לעורר את הנפש. כך גם המנהיגים והנכבדים מכונים ׳שלישים׳, כפי שנאמר ׳ושלישים על כולו׳ (שמות יד, ז). בדומה לכך [׳שלישים׳ במשמעות דיבור קצבי] ׳הלא כתבתי לך שלישים במועצות ודעת׳ (משלי כב, כ). לעתים גם מכנים סוג זה של דיבור על דרך ההשאלה במילה ׳נגיד׳, כפי שנאמר ׳כי נגידים אדבר׳ (משלי ח, ו).⁠2
    1. השוו פירוש תנחום: הארבריקר (לעיל הערה 12), עמ׳ 31.
    2. השוו פירוש תנחום: הארבריקר (לעיל הערה 12), עמ׳ 31.
    א. ביאור זה מובא מתוך פירוש ר״י אבן בלעם בכ״י פירקוביץ׳ 3358.
    ובשלשים – תרגם יונתן: ובצלצלין, מין כלי זמר.
    And cymbals. Targum Yonatan renders, 'and with cymbals,' a type of musical instrument.⁠1
    1. Perhaps a three [=שָׁלשׁ] stringed harp (Radak).
    ובשלישים – בלעז טְרֵיְשְש1 לפי שהמחול נכפל לשלשה כזה.
    1. בלעז: treis.
    לשיר – לשורר.
    בתופים ובשלישים – מנהג הנשים עושות שורות כשהולכות בשירי מחול ב׳ שורות חצונות וא׳ פנימית וחוזרין חלילה.
    מנחם פירש בשלישים – כלי נבלים הם. ויתכן היותם בני ג׳ נימין, כגון עלי עשור, על השמינית.
    ותרגומו: ובצלצלין, נראה לי שהן מצלתים וצלצלי שמע.
    ויהי בבואם – בבי״ת. וכן: בשוב. ופי׳: בבוא ישראל מהמלחמה, בשוב דוד מהכות הפלשתי.
    לשור – כתיב בוי״ו, וקרי ביו״ד, והם שני בנינים, והענין אחד.
    והמחלות – פי׳: והמחולות בידם.
    ויונתן תרגם: לשבח׳ בחנגיא.
    ובשלשים – כלי נגון, שיש לו שלשה יתרים.
    ויונתן תרגם: ובצלצלן.
    בשמחה ובשלשים – ענינו כענין הלא כתבתי לך שלישים והם דברים נפלאים ונכבדים ובזה יאמר שהן היו אומרות בשיריהן דברים נכבדים ומהמאמרים ההם היה אמרם הכה שאול באלפיו ודוד ברבבותיו כאילו התנבאו על מעלת דוד שיהיה למעלה ממעלת שאול.
    (ו-ז) וזכר עוד שכאשר שב דוד מהמלחמה היו הנשים יוצאות בתוף וכנור לפניו והיו משוררות הכה שאול באלפיו ודוד ברבבותיו, והיה זה ממנהג קדום שיעשו שירים מהגבורות שיעשו הלוחמים לפרסם גבורותיהם, באופן שכל איש ישתדל לעשות מעשה גבורה כדי שיכבדוהו בשירים. אמנם שאול חרה אפו על זה בקנאתו ממנו.
    ויהי בבואם – הבי״ת דגושה.
    לשור – לשיר קרי.
    לשיר – לשורר.
    והמחולות – שם כלי שיר, כמו: בתופים ובמחולות (שמות ט״ו:כ׳).
    ובשלשים – כלי שיר בעלת שלשת יתרים.
    בבואם – כשבאו אנשי המלחמה אל ארצם.
    והמחולות – רצה לומר: והמחולות בידם.
    בתופים – כמו ובתופים.
    ויהי בבואם מעתה יספר, איך פתאום אור הצלחתו כסהו עננה, והתחיל להיות נשטם ונרדף כפעם בפעם משאול וזה היה סבה למלכותו, והנה מה שספר עד עתה היה בעוד ישב שאול בעמק האלה, שאחר נצחו את הפלשתים נשארו בעמק האלה במחנה, ומשם התגרו מלחמות בשכניהם מסביב, ויהי דוד משכיל, ויהי לראש ואז שם שאול את פניו לשוב לביתו גבעת שאול, וזה שכתוב ויהי בבואם (רצה לומר לביתם) בשוב דוד כי אז הוביל עמו ראש הפלשתי להראותו בערי ישראל שעברו דרך שם (עד שהניחו בירושלים כנ״ל פרק הקודם פסוק נ״ד) ואז יצאו הנשים מכל ערי ישראל שעברו שם לשיר והמחולות על הנצוח וספר הכתוב כי צאתם היה לקראת שאול המלך לא לקראת דוד כי ידעו זאת שאין חולקין כבוד לעבד בפני רבו, ולא עלה על לב אדם כלל לכבד את דוד אז, ואף כי להגדיל מעלתו על מעלת שאול שזה מרד במלכות רק.
    בבואם – עמדו על הגבול להלחם אם יזדמן ועכשו היו נכנסים שנית בארץ ומדי עברם על הערים והחצרים היו מתפרדים אנשי אותו המקום מעל צבא המלחמה ושבים לבתיהם, ובנות המקום יוצאות לקראתם בשמחה.
    לשיר – נקוד למ״ד קמץ לעשותו פעל זמן מקור, והיה ראוי לנקדה פתח ה״א הידיעה ולעשותו שם כמו והמחלות שאחריו.
    בתפים – משרש תפף הקרוב לטפף שבהכותם בו הלוך וטפוף תלכנה.
    וַיְהִ֣י בְּבוֹאָ֗ם של אנשי המלחמה אל ארצם1, בְּשׁ֤וּב דָּוִד֙ מֵהַכּ֣וֹת אֶת-הַפְּלִשְׁתִּ֔י, וַתֵּצֶ֨אנָה הַנָּשִׁ֜ים מִכָּל-עָרֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ לָשִׁ֣יר (לשור כתיב) לשורר2, ותצאנה וְהַמְּחֹל֔וֹת בידם3 לִקְרַ֖את שָׁא֣וּל הַמֶּ֑לֶךְ ולא לקראת דוד4, ותצאנה גם5 בְּתֻפִּ֥ים בְּשִׂמְחָ֖ה וּבְשָׁלִשִֽׁים הוא כלי שיר בעל שלשת מיתרים6:
    1. רד״ק, מצודת דוד. ואברבנאל ביאר שזה היה כאשר שבו לביתם כי אז הוביל דוד עימו את ראש הפלשתי להראותו בערי ישראל שעברו דרך שם.
    2. מהר״י קרא, מצודת ציון, והיה זה ממנהג קדום שיעשו שירים מהגבורות שיעשו הלוחמים לפרסם גבורותיהם, באופן שכל איש ישתדל לעשות מעשה גבורה כדי שיכבדוהו בשירים, אברבנאל.
    3. מצודת דוד. והוא כלי נגינה, מצודת ציון.
    4. כי ידעו שאין חולקין כבוד לעבד בפני רבו, ולא עלה על לב אדם כלל לכבד את דוד אז, ואף לא להגדיל את מעלתו על מעלת שאול שזה מרד במלכות, מלבי״ם.
    5. מצודת דוד.
    6. רד״ק, מצודת ציון. ויונתן תרגם ובצלצלן, הוא כלי זמר, רש״י.
    תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרלב״גאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
     
    (ז) וַֽתַּעֲנֶ֛ינָה הַנָּשִׁ֥ים הַֽמְשַׂחֲק֖וֹת וַתֹּאמַ֑רְןָ הִכָּ֤ה שָׁאוּל֙ בַּאֲלָפָ֔ו וְדָוִ֖ד בְּרִבְבֹתָֽיו׃
    And the women sang one to another as they played, and said, "Saul has slain his thousands, and David his ten thousands.⁠"
    תרגום יונתןמיוחס לר״י קרארד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
    וַאֲתִיבָא נְשַׁיָא דִמְשַׁבְּחָן וַאֲמַרָא קְטַל שָׁאוּל בְּאַלְפִין וְדָוִד בְּרִיבְוָן.
    המשחקות – תרגומו: דמשבחין.
    ותענינה – כמו: ותען להם מרים (שמות ט״ו:כ״א).
    הכה שאול באלפיו – האלפים והרבבות של פלשתים, כלומר שאול הכה באלפים בפלשתים, ודוד מכה בהם רבבות.
    או פירושו: עם אלפיו ועם רבבותיו, כלומר כשמכה שאול בפלשתים מכה הוא לבדו כאילו עמו אלפים, ודוד לבדו מכה בפלשתים מכה גדולה כאלו עמו רבבות.
    העשרים ושבעה הוא להודיע כי להמון קצת השפעה אלהית בידיעת העתידות וזה אמנם יהיה במה שיסכימו בו רבים מהדברים העתידים ולזה תמצא שכבר התפעל שאול זה האופן מההפעלות מדברי הנשים שהיו אומרות באלו השירים שיורה מה שכבר תהיה לדוד המלוכה והוא אמרם הכה שאול באלפיו ודוד ברבבותיו ולזה לא הוכיחן שאול על זה המאמר אבל היה שונא את דוד ואורב לו להפילו בדרך שלא יעשוק המלוכה ממנו ומזרעו והנה זאת המדרגה מההודעה יקראו רז״ל בת קול ואחשוב שהיא חלק מה מהקסם השלם ומהיותר צודק ממנו וזה יתבאר עם קצת עיון ממה שבארנו בשני ממלחמות י״י מענין הקסם.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

    ותאמרן – כל נביאים וכתובים ותאמרנה נו״ן ה״א בסוף תיבה חוץ מזה שכתוב בנו״ן פשוטה מסורת פרשת ויצא.
    באלפו – באלפיו קרי.
    ותענינה – ענין הרמת קול, כמו: וענו הלוים וגו׳ קול רם (דברים כ״ז:י״ד).
    המשחקות – משמחות.
    ברבבותיו – רבבה הוא עשרת אלפים.
    באלפיו – בהרבה אלפים של פלשתים.
    השאלות:
    איך ענו המשחקות דברים כאלה אשר הם נגד כבוד המלך להגדיל את מעשה דוד על מעשהו בפניו?
    ותענינה הנשים המשחקות – רצה לומר לא המשוררות שהן המדברות דברי שיר כפי עצמות הדבור רק המשחקות שהן הדוברות דברי שחוק, דבור בעל שתי פנים לעורר צחוק ושמחה, הן ענו זאת ולא היתה כוונתן באמת להגדיל שדוד היו לו רבבות, כי נהפך הוא הנצחון במעט אנשים גדול יותר, רק אמרו שגודל הנצחון שנצח שאול ויונתן שהיה לו רק אלפים כנזכר למעלה, על נצחון דוד שהיו עמו רבבות ישראל, או כוונו במלת רבבות על האבנים שרבה (מענין, רובה קשת, ערכו על בבל רבים), אולם שאול לקח הדברים כפי פשטם כאילו כוונו, שישראל אשר עם דוד רבים מאשר עם שאול. וע״ז.
    המשחקות – כמו ויקמו לצחק (תשא) נגן ורקד בבת אחת, ועוד נפרד מהוראת נגן שזה צריך חכמה והראשון הוא השמעת קול הברה בלי סדר כאדם המצחק.
    הכה שאול באלפיו – מצאנו פעל הכה ואחריו בי״ת כמו למטה י״א אכה בדוד ובקיר, רק הוראתו הכאה גרידה (אפילו מכת מות) ולא הריגה שאז יבא עם את או עם כנוי מחובר; ועוד מהו כנוי אלפיו ורבבותיו? היה לו לכתוב הכה שאול לאלפים ודוד לרבבות, ע״כ נ״ל לפרש בי״ת באלפיו וברבבתיו לשון ״על ידי״ שאול היה שר אלף ודוד שר רבבות, ובהם הכו את האויב, וזהו לשון נתנו לדוד רבבות ולי נתנו האלפים.
    וַֽתַּעֲנֶ֛ינָה ואמרו בקול רם1 הַנָּשִׁ֥ים הַֽמְשַׂחֲק֖וֹת המשמחות2, וַתֹּאמַ֑רְןָ הִכָּ֤ה שָׁאוּל֙ בַּאֲלָפָ֔יו (באלפו כתיב) באלפי פלשתים3, וְדָוִ֖ד מכה בהם4 בְּרִבְבֹתָֽיו בעשרות אלפים5:
    1. מצודת ציון.
    2. מצודת ציון, מלבי״ם.
    3. רד״ק, מצודת דוד.
    4. רד״ק.
    5. רד״ק, מצודת ציון. רד״ק מבאר כי יתכן פירוש אחר והוא שכאשר מכה שאול בפלשתים מכה הוא לבדו כאילו יש עימו אלפים, ודוד לבדו מכה בפלשתים מכה גדולה כאילו יש עימו רבבות. ומלבי״ם מבאר כי לא היתה כוונתן לשבח את דוד אלא היתה לשבח את שאול, שהניצחון שניצחו שאול ויונתן שהיו עמהם רק אלפים כנזכר למעלה, גדול על נצחון דוד שהיו עמו רבבות ישראל, אולם שאול לקח הדברים כפי פשטם ולכן חרה אפו.
    תרגום יונתןמיוחס לר״י קרארד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
     
    (ח) וַיִּ֨חַר לְשָׁא֜וּל מְאֹ֗ד וַיֵּ֤רַע בְּעֵינָיו֙ הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֔ה וַיֹּ֗אמֶר נָתְנ֤וּא לְדָוִד֙ רְבָב֔וֹת וְלִ֥י נָתְנ֖וּ הָאֲלָפִ֑ים וְע֥וֹד ל֖וֹ אַ֥ךְ הַמְּלוּכָֽה׃
    And Saul was very angry, and this saying displeased him; and he said, "They have ascribed to David ten thousands, and to me they have ascribed but thousands; all he lacks is the kingdom!⁠"
    א. נָתְנ֤וּ =ל (וכך אצל ברויאר ומג״ה המקוון)
    • א!=נָ֤תְנוּ (מקום הטעם באות נו״ן הראשונה), וכן הוא במג״ה בדפוס.
    • הערות ייבין וברויאר
    תרגום יונתןרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
    וּתְקֵיף לְשָׁאוּל לַחֲדָא וּבְאֵשׁ בְּעֵינוֹהִי פִּתְגָמָא הָדֵין וַאֲמַר יְהָבוּ לְדָוִד רִיבְוָן וְלִי יְהָבוּ אַלְפַיָא וּמִכְּעַן לָא אִשְׁתָּאֲרַת לֵיהּ אֱלָהֵין מַלְכוּתָא.
    ועוד לו – ועוד לו מה הוא נחסר שצריך להוסיף לו.
    אך המלוכה – אינו צריך עוד אלא למלכות.
    He is lacking. What more is he lacking, that he needs to acquire?
    Only the kingship. He needs nothing else but the kingship.
    ועוד לו אך המלוכה – אך לשון מיעוט, וזה פתרונו: אינו חסר עוד כי אם המלוכה.
    ועוד לו אך המלוכה – אנְקורְא כר אַיְיד לא1 מלוכה שִי אַוְורַר טוֹט בלעז.⁠2
    1. בלעז: encore car aied la.
    2. בלעז: si avrad tot.
    ועוד לו אך המלוכה – לא אשתאר ליה אלהין מלכותא, אין חסר אלא המלכות.
    ועוד לו אך המלוכה – ועוד מה נשאר שיתנו לו אלא המלוכה, כלומר לא נשאר דבר גדולה שלא נתנו לו בדבריהם אלא שלא קראוהו מלך. ועל זה הדרך הוא התרגום: ומכען לא אשתארת ליה עוד אלהין מלכותא.
    ועוד לו אך המלוכה – דרך כעס כאלו אמר הנה עוד תנתן לו המלוכה, כי לא ראינו שהרגיש שאול במה שעשה שמואל.
    (ח-ט) והיה עוין את דוד בעין רעה מהיום ההוא והלאה, לפי שראה שכל אשר הוא עושה השם מצליח:
    נתנו – ענינו האמירה על הדבר, וכן: אל תתן את אמתך (שמואל א א׳:ט״ז).
    נתנו לדוד – רצה לומר: בהשיר אמרו על דוד שהכה רבבות וכו׳, ועוד מה נשאר לתת לו, ואך המלוכה לבדה נשארה, כאומר הנה על פי הדברים האלה קרוב הוא למלוך.
    ויחר לשאול וכו׳ ועוד לו אך המלוכה – כי הלא בחיר העם הוא המולך ואם רוב העם אחריו המלוכה עמו בכח ועוד לא חסר לו רק המלוכה בפועל ולכן,
    ויחר לשאול מאד וירע בעיניו – לשון חרה-לְ מורה כעס פתאומי מרגשת הלב, ולשון רע⁠־בעיני מורה מרירות לב אחר שום דעתו על הדבר.
    וַיִּ֨חַר לְשָׁא֜וּל מְאֹ֗ד וַיֵּ֤רַע בְּעֵינָיו֙ הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֔ה, וַיֹּ֗אמֶר, נָתְנ֤וּ בדבריהם1 לְדָוִד֙ רְבָב֔וֹת וְלִ֥י נָתְנ֖וּ הָאֲלָפִ֑ים, וְע֥וֹד מה נשאר לתת2 ל֖וֹ אַ֥ךְ רק הַמְּלוּכָֽה! כי לא נשאר דבר גדולה שלא נתנו לו בדבריהם אלא שלא קראוהו מלך3, כי הלא בחיר העם הוא המולך, ואם רוב העם אחריו המלוכה עמו בכח, וחסר לו רק המלוכה בפועל4:
    1. מצודת ציון.
    2. רש״י, מצודת דוד.
    3. רד״ק.
    4. מלבי״ם. מלבי״ם בפס׳ ו׳ מבאר שמכאן ואילך המקרא מספר איך פתאום כסתה עננה את אור הצלחתו של דוד, והתחיל להיות נשטם ונרדף כפעם בפעם משאול.
    תרגום יונתןרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
     
    (ט) וַיְהִ֥י שָׁא֖וּל [עוֹיֵ֣ן] (עון) אֶת⁠־דָּוִ֑ד מֵֽהַיּ֥וֹם הַה֖וּא וָהָֽלְאָה׃
    And Saul eyed David from that day and forward.
    תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
    וַהֲוָה שָׁאוּל כָּמִין לְדָוִד מִיוֹמָא הַהוּא וּלְהַלָא.
    אויהי שאול עוין את דוד – בינוני פועל הנגזר מן ׳עין תחת עין׳ (שמות כא, כד), כלומר רואה אותו במבט של רוע ואיבה,⁠1 וכבר הזכרתי את המילה הזאת במסגרת הפעלים הנובעים משמות עצם.⁠2
    1. השוו פירוש תנחום: הארבריקר (לעיל הערה 12), עמ׳ 32.
    2. ראו: ש׳ אברמסון (מהדיר), שלושה ספרי דקדוק של הרב יהודה בן בלעם, י-ם 1975, עמ׳ 176.
    א. ביאור זה מובא מתוך פירוש ר״י אבן בלעם בכ״י פירקוביץ׳ 3358.
    עוין – עין רעה.
    Viewed suspiciously. With an envious glance.
    ויהי שאול עויין את דוד – אורב לו להכותו.
    עוין – תרגומו: כמין לשון עין, עין רעה נתן בו.
    ויהי שאול עוין את דוד – כתוב בוי״ו, וקרי ביו״ד. ושניהם אחד.
    ופירושו: מביטו בעין רעה. ותרגומו: כמין.
    עוין את דוד – תרגומו: כמין לדוד.
    עוין את דוד – הרצון בו שהיה מביט אליו מבט השונא באופן שהיה כל מעייניו בו להשחיתו כפי היכלת אם בלקיחת תחבולות אם להרגו בידיו באופן שלא יהיה דוד נשמר מזה והנה היה מהתחבולות האלו כי כשבאה רוח אלהים רעה אל שאול והיה מדבר בתוך הבית דברים מבולבלים בסבת הרוח הרעה והיה מדרך דוד לנגן לפניו בידו להסיר הרוח הרעה ממנו והנה היה לתחבולות שאול שלקח אז החנית בידו וחשב להכות בו דוד בעת היותו מנגן לפניו באופן שיהרגנו כי אז לא יהיה דוד נשמר מזה.
    (ט-יד) העשרים ושמנה הוא להודיע כי אשר יאהב י״י יוכיח כי הוא הנאהב והנשמר הלא תראה איך היה מצליח דוד בכל עניניו ואיך שמרהו הש״י מכל מה שחשב להפילו בו שאול מהרע לא הועילו לשאול בתחבולותיו.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ח]

    עון – עוין קרי.
    עוין – מלשון עין, ומלשון עיון, ורוצה לומר תמיד היה מעיין ומחשב בו בעין רעה.
    ויהי שאול עוין את דוד נתן עניניו בלבו, בחשבו כי הוא האיש, שאמר הנביא, ונתנה לרעך הטוב ממך, ולכן התחיל לחשוב עליו מחשבות להרגו, וזה יספר מפה והלאה.
    וַיְהִ֥י שָׁא֖וּל עוֹיֵ֣ן (עון כתיב) אֶת-דָּוִ֑ד לדוד1 בעין רעה2 מֵהַיּ֥וֹם הַה֖וּא וָהָֽלְאָה וארב להרוג אותו3, באשר ראה שכל מה שהוא עושה ה׳ מצליח בידו4, וכי הוא האיש שלו יתן ה׳ את המלכות5: ס
    1. רי״ד.
    2. רד״ק, אברבנאל, מצודת ציון.
    3. ר״י קרא.
    4. אברבנאל.
    5. כדברי הנביא שאמר, (פרק טו לעיל פס׳ כח) ״ונתנה לרעך הטוב ממך״, מלבי״ם.
    תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמלבי״םמקראות שלובותהכל
     
    (י) וַיְהִ֣י מִֽמׇּחֳרָ֗ת וַתִּצְלַ֣ח ר֩וּחַ֩ אֱלֹהִ֨ים ׀ רָעָ֤ה ׀ אֶל⁠־שָׁאוּל֙ וַיִּתְנַבֵּ֣א בְתוֹךְ⁠־הַבַּ֔יִת וְדָוִ֛ד מְנַגֵּ֥ן בְּיָד֖וֹ כְּי֣וֹם ׀ בְּי֑וֹם וְהַחֲנִ֖ית בְּיַד⁠־שָׁאֽוּל׃
    And it came to pass on the next day, that an evil spirit from God came mightily upon Saul, and he raved in the midst of the house. And David played with his hand, as he did day by day; and Saul had his spear in his hand.
    תרגום יונתןרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דר״י אבן כספירלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
    וַהֲוָה בְּיוֹמָא דְבַתְרוֹהִי וּשְׁרַת רוּחַ בִּישָׁא מִן קֳדָם יְיָ עַל שָׁאוּל וְאִשְׁתַּטִי בְּגוֹ בֵיתָא וְדָוִד מְנַגֵן בִּידֵיהּ כְּיוֹם בְּיוֹם וּמוּרְנִיתָא בִּידָא דְשָׁאוּל.
    יתנבא – ואשתטי. נביא ושוטה מדברים דברי רמזים שאינם ניכרים.
    And he raved. [Literally 'he prophesied'] but Targum renders, 'and he raved.' A prophet and a madman speak in unintelligible hints.
    ויתנבא בתוך הבית – הולך ומדבר דברים של שטות בינו לבין עצמו מחמת שתצלח רוח אלהים רעה עליו וכן תירגם יונתן ואישתטי בגו ביתא.
    ויתנבא בתוך הבית – היה הולך ומדבר בבית דברים שלא מדעת.
    ויתנבא – לשון דיבור כמו ניב שפתים (ישעיהו נ״ז:י״ט), מפי רבינו אליעזר מוורונא.
    ויתנבא – ואשתטי. דבר תימה קורא נבואה, בין לחכמה בין לשטות.
    ותצלח – ותעבור, כמו: וצלחו הירדן (שמואל ב י״ט:י״ח). ותרגומו: ושרת.
    ויתנבא – כתרגומו: אישתטתי, כלומר היה מדבר דברי שטות.
    ותצלח רוח אלהיםא רעה אל שאול – ותתגבר עליו.
    ויתנבא בתוך הבית – היה מדבר דברי שטות כמו ניב שפתים, ותרגומו: ואשתטי.
    א. כן בכ״י לונדון 24896, וכן בפסוק. בכ״י פריס 217, פריס 218: ״י״י״. בכ״י לייפציג 41: ״השם״.
    ויתנבא בתוך הבית – זה מהפלאת שתוף שם נביא, וכבר כתב ארוסטו׳ כמו זה על בעלי רוח רעה ועל הנכפים.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ט]

    (הקדמה)
    פרשה עשירית בתחבולות אשר עשה שאול להרוג את דוד בסתר בעודו עמו, ראשונה בהטלת חניתו להכותו פעמים, ושנית בנשואי בתו אשר עשה עמו ושיתן אליה כמוהר הבתולות מאה ערלות פלשתים כדי לתתו בידיהם, ושלישית בצוואתו ליהונתן ולעבדיו שימיתוהו הם, ורביעית במה ששלח שיביאוהו מביתו להמיתו, וחמישית ששלח אחריו מלאכים אל ניות ברמה אשר היה שם דוד עם שמואל, ויתנבאו כל ההולכים שמה אחריו וגם שאול הלך שמה והתנבא בתוכם, ואיך יונתן חקר ודרש דעת שאול אביו וידע כי כלה היא מעמו להמית את דוד עד שברח דוד מלפני שאול. תחלת הפרשה ויהי ממחרת ותצלח רוח אלהים וגו׳, עד ויבא דוד נובא אל אחימלך וגו׳, והנה שאלתי בספורי הפרשה הזאת שש שאלות:
    השאלה הראשונה באמרו ותצלח רוח אלהים רעה אל שאול ויתנבא בתוך הבית וגו׳, ואם היה רוחו רוח רעה איך התנבא עמו? והנה הרוח הנבואיי הוא שפע מאת השם יתברך והוא רוח טוב ואינו רוח רעה, שכן תמצא אחרי זה כאשר הלך אל הרמתה לבית שמואל שפשט את בגדיו ויתנבא גם הוא, והוא זר מאד אם היה שרוח השם טובה סרה מעליו ובעתתו רוח רעה איך התנבא?
    השאלה השנית באמרו וירא שאול מלפני דוד וגו׳, ואמר אחר כך וירא שאול אשר הוא משכיל מאד ויגר מפניו, ואחר זה אמר עוד ויאסף שאול לירוא מפני דוד עוד, ויקשה מה ראה שאול לירוא מפני דוד? האם היה מבקש את נפשו ואם היה רודף אחריו להמיתו? הנה דוד היה לו ראוי שירא מפני שאול אבל שאול לא פחד מדוד, הנה השנאה והקנאה ממעשיו היתה ראויה אליו, אבל היראה לא היה לה סבה:
    השאלה השלישית בנשואי דוד עם מיכל, והיא אם היה כדת המלך שהנלחם עם גלית ויכהו יתן לו המלך את בתו לאשה ויעשירהו עושר גדול, אם כן איך אחרי שהכה דוד את גלית לא נתן לו שאול את בתו ולא העשירו? ויצו את עבדיו שיאמרו לו הנה חפץ בך המלך ועתה התחתן במלך, ואיך בקש ממנו מאה ערלות פלשתים ומזולת זה היה כבר מחוייב שאול לתת לו בתו?
    השאלה הרביעית אם היה לב שאול להמית את דוד עד שצוה את יהונתן בנו ואת עבדיו להמיתו, איך נשבע אל יהונתן בנו חי השם אם יומת? ואם נאמר שרצה להסתירו מעמו להיותו בעל ברית לדוד, יקשה אם כן איך צוהו קודם לזה שיהרגהו? ואיך אחר כך אמר לו ועתה שלח וקח אותו אלי כי בן מות הוא? ויקשה עוד איך נשבע יהונתן לדוד שלא היה אביו רצה להרגו בראותו שהיה מטיל החנית להרגו וגם ששלח מלאכים להביאו להרגו?
    השאלה החמישית בדבר יהונתן שאמר לדוד ולא אם עודני חי ולא תעשה עמדי חסד ולא אמות ולא תכרות את חסדך מעם ביתי עד עולם ולא בהכרית השם את אויבי דוד, ובאו בדבור הזה חמשה שלילות זו אחר זו בלי הפסק, ויראה שאין בהם צורך ולא יסבלו יישוב:
    השאלה הששית במה שאמר לו יהונתן מחר חדש ונפקדת כי יפקד מושבך וגו׳, ובאת אל המקום וגו׳, והעצה הזאת כבר יעצה דוד והוא אשר זכרה ראשונה, כמו שאמר קודם לזה ויאמר דוד אל יהונתן הנה חדש מחר וגו׳, אם פקוד יפקדני אביך וגו׳, ואם דוד הוא אשר התחיל בה ואמרה, מה ראה יהונתן לחדשה אחר כך אליו? והנני מפרש הפסוקים באופן יותרו השאלות כלם:
    (י) ויהי ממחרת ותצלח רוח אלהים וגו׳. ספר הכתוב שממחרת אותו היום צלחה ועברה רוח אלהים רעה אל שאול, וידמה שאמר ממחרת להגיד ששאול התפעל מאד מדברי הנשים השאננות המחוללות שאמרו הכה שאול באלפיו ודוד ברבבותיו, ועיין בדוד בחשבו בלבו אולי הוא זה אשר עליו אמר שמואל ונתנה לרעך הטוב ממך, לפי שלקח סימן מדברי הנשים שתגדל מעלת דוד על מעלתו והוא אות מלכות, ובהיות הדמיון גובר בו רעיוניו על משכביו סליקו ולכן ביום מחרתו עברה על שאול רוח אלהים רעה. ואחשוב שהרוח נאמר בכאן על הרצון, והוא כמו (משלי כ״ט י״א) כל רוחו יוציא כסיל, (ישעיה מ׳ י״ג) מי תכן את רוח השם, וכמו שהביא הרב המורה בפרק מ׳ חלק א׳, יאמר שממחרת אותו היום שקרה זה בו נתיישבה בדמיון שאול הכוונה האלהית הרעה אשר היה עליו, רוצה לומר לקרוע ממנו המלכות ויתנבא בתוך הבית, רוצה לומר שחשב במה שיהיה באחרית הימים, כי כל מגיד העתידות נקרא מתנבא, וראוי שתדע שיש הפרש גדול בין נביא ובין מתנבא כי הנביא הוא המושפע באמת מהשם יתברך, והמתנבא הוא האיש המכין עצמו ומשתדל לדעת העתידות ומתבודד אליהם. וכמוהו (במדבר י״א כ״ז) אלדד ומידד מתנבאים במחנה. רוצה לומר מתבודדים ומשתדלים להיות נביאים, ואם כן לא כוון הכתוב בכאן שבא לשאול חולי ורוח רעה מאת השם, ושהיה מדבר דברי שטות כדעת המתרגם וכלל המפרשים, כי אם שהיה מחשב באותה הכוונה הרעה אשר היה לאל יתברך עליו, והיה מתנבא בעצמו מה שיהיה נושא ונותן עמו בדעתו, והיתה מחשבתו משוטטת שדוד היה באמת יורש מלכותו.
    ויתנבא בתוך – מלת בתוך ברוב ספרים כתבי יד הבי״ת דגושה ולא ידעתי למה.
    ותצלח – ועברה.
    ויתנבא – תרגם יונתן: ואשתטי, רוצה לומר היה מדבר דברי שטות, ואמר לשון נבואה, כי הנביא והשוטה מדברים דברי רמזים, זה לנבואתו וזה לשטותו.
    כיום ביום – כמו שרגיל בכל יום ויום, כאשר באה עליו רוח רעה.
    ויהי (הפעם הראשון שרצה להרגו) על ידי מחשבה זו נכנס.. בו רוח רעה,
    ויתנבא (דע כי כל מקום שכתוב פעל מתנבא בהתפעל מורה על נבואה בלתי גמורה כי זה מנהג ההתפעל להורות או מעשה מדומה כמו יש מתעשר מתרושש, ומזה המין אומר מתנבא אצל שאול, ודומהו משוגע ומתנבא (ירמיהו כ״ט כ״ו) מתנבאים לפניהם (מלכים א כ״ב) ויתנבאו עד לעלות המנחה (שם י״ח כ״ט) או מורה על ההרגל והתלמדות, את האלהים התהלך נח, ובא על בני הנביאים, ויהושע אמר אלדד ומידד מתנבאים רצה לומר מתלמדים לנבואה, מה שאין כן על הנבואה המוחלטת בא בבנין הכבד או בנפעל) רצה לומר בשגעונו היה כמגיד עתידות כי דוד יקח מלכותו.
    ויתנבא – אחר ששמע שאול מפי שמואל קרע ה׳ את מלכות ישראל מעליך היה ירא פן תבואהו רעה פתאום, ובבוא רוח רעה עליו היה מדבר בינו לבין עצמו כמשתגע; ושרש נבא קרוב לנבע בחילוף אותיות אהח״ע וכן יביע אומר (תהלים י״ט), יש הפרש בין נביא ה׳ שהאל מדבר עמו ובין נביא סתם המטיף לקח ויראת אלהים בדברי תוכחתו מבלי שישים האל דבר בפיהו (עיין במשתדל פרשת בהעלותך על פסוק אם יהיה נביאכם), ורוב הנביאים לא היו מרבים דברים רק מקצרים וסותמים אותם כמדבר בינו לבין עצמו, והנצבים עליהם נותנים לב למה ששמעו מפיהם וממנו היו מוציאים תוכן דבריהם, ע״כ נראו בעיני לועגיהם כמשוגעים; וכן מצאנו רעי יהוא קוראים לנביא משוגע, וכן שמעיה הנחלמי קרא לירמיה וחבריו איש משוגע ומתנבא (ירמיהו כ״ט:י״ח).
    וַיְהִ֣י מִֽמָּחֳרָ֗ת אותו היום1 וַתִּצְלַ֣ח ועברה2 רוּחַ֩ אֱלֹהִ֨ים | רָעָ֤ה | אֶל-שָׁאוּל֙, וַיִּתְנַבֵּ֣א והיה מדבר דברי שטות3 בְתוֹךְ-הַבַּ֔יִת והיה כמגיד עתידות כי דוד יקח מלכותו4, וְדָוִ֛ד היה מְנַגֵּ֥ן בְּיָד֖וֹ כְּי֣וֹם | בְּי֑וֹם כמו שהיה רגיל בכל יום ויום, כאשר באה על שאול רוח רעה5, וְהַחֲנִ֖ית היתה בְּיַד-שָׁאֽוּל:
    1. אברבנאל.
    2. רד״ק, מצודת ציון.
    3. תרגום יונתן, ר״י קרא, רד״ק, רי״ד. כי הנביא והשוטה מדברים דברי רמזים, זה לנבואתו וזה לשטותו, רש״י, מצודת ציון. אברבנאל מבאר כי לא כיוון הכתוב שבא לשאול חולי ורוח רעה מאת ה׳, ושהיה מדבר דברי שטות (כדעת המתרגם וכלל המפרשים), כי אם שהיה מחשב באותה הכוונה הרעה אשר היה לאל יתברך עליו, והיה מתנבא בעצמו מה שיהיה נושא ונותן עמו בדעתו, והיתה מחשבתו משוטטת שדוד היה באמת יורש מלכותו.
    4. מלבי״ם.
    5. מצודת דוד.
    תרגום יונתןרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דר״י אבן כספירלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
     
    (יא) וַיָּ֤טֶל שָׁאוּל֙ אֶֽת⁠־הַחֲנִ֔ית וַיֹּ֕אמֶר אַכֶּ֥ה בְדָוִ֖ד וּבַקִּ֑יר וַיִּסֹּ֥ב דָּוִ֛ד מִפָּנָ֖יו פַּעֲמָֽיִם׃
    And Saul cast the spear; for he said, "I will smite David even to the wall.⁠" And David stepped aside out of his presence twice.
    תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
    וַאֲרִים שָׁאוּל יַת מוּרְנִיתָא וַאֲמַר אֶמְחִינֵיהּ בְּדָוִד וְאַבְרְזִינֵיהּ בְּכוֹתְלָא וְאִסְתְּחַר דָוִד מִן קֳדָמוֹהִי תַּרְתֵּין זִמְנִין.
    אויטל שאול את החנית – המשמעות היא שהוא זרק עליו את הרומח שבידו, וזהו פועל בעתיד בבניין כבד בתוספת ה׳ [הפעיל], נובע מן ׳והטילוני אל הים׳ (יונה א, יב). ויאמר אכה בדוד ובקיר: הכוונה היא ׳ואכה בקיר׳, כלומר שהדקירה תחדור דרכו [הרומח יחדור דרך דויד ויגיע לקיר].
    א. ביאור זה מובא מתוך פירוש ר״י אבן בלעם בכ״י פירקוביץ׳ 3358.
    אכה בדוד ובקיר – מכה אחת אכה, שיכנס החנית בדוד ובקיר.
    I will strike Dovid and the wall. I will strike one blow so, that the spear will pierce Dovid and the wall.⁠1
    1. Shaul wanted to strike Dovid in a manner that it would appear that it was unintentional.
    ויטל שאול – כמו וישלך.
    אכה בדוד ובקיר – שיחלוף החנית את דוד מצד אחר ואתקענו בקיר.
    ויטל – ט׳ רפי מגזרת הטיל רוח גדולה (יונה א׳:ד׳).
    אכה בדוד ובקיר – אמחיניה בדוד ואברזיניה בכותלא, כמו דברזיה מיברז ברזנייתא.
    בדוד ובקיר – שיעברנו החנית וינעץ בקיר.
    ותרגומו: ואברזיניה בכותלא. מן: ברזא בדברי רבותינו ז״ל: דאישתקיל ברזא, כל דלהדי ברזא, שפירושו נקב החנית.
    והנה עזר הש״י את דוד ונשמר מזה כשנטה מפניו שני פעמים אז נתברר לשאול כי הש״י עם דוד ומעמו סר ויירא ממנו והסירהו מעמו ושמהו לו שר אלף ויצא ויבא לפני העם והנה היתה כונת שאול להפילו ביד פלשתים.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ט]

    ולכן בהיותו מנגן לפניו ושר בשירים על לב רע הטיל שאול את החנית אשר היה בידו להכות את דוד, וזה עשה כל כך בחזקה שיעבור ויכנס בקיר, והיה מראה פנים שעשה זה שלא במתכוון, והיה רצונו כפי האמת להרגו בערמה ליראתו פן ימלוך ויסירהו ממלכותו, ודוד בהיותו מנגן היו עיניו בידו ושלא במתכוון הסב עצמו מפניו שלא מדעתו וניצול.
    ויטל – השליך, כמו: ויטילו את הכלים (יונה א׳:ה׳).
    ובקיר – בכותל.
    אכה בדוד ובקיר – רצה לומר: הכאה חזקה, עד אשר תחלוף גוף דוד ותכנס עוד בהקיר.
    פעמים – שתי פעמים הטיל החנית, ונזדמן הדבר שהיה דוד מסבב ונוטה מפניו, ולא הכהו.
    השאלות:
    מה השינוי בין פעם זה ובין הפעם השני שרצה גם כן להכותו בחנית ובקיר ששם נפטר דוד מפניו ופה ירא שאול מפניו?
    ויטל היה רוצה להכותו כבלתי מתכוין אל דוד רק אל הקיר, וכאילו הכהו בשגגה,
    ויסב דוד זה היה בהשגחת ה׳, כי דוד היו עיניו בכנור ולא ראה מה ששאול עושה רק ה׳ הזמין שסב מפניו בלא כוונה ובזה ראה שאול בחוש, כי השגחה פרטית דבוקה עם דוד. ולכן, (יב) וירא שאול באשר ראה כי היה ה׳ עמו, ובהפך שסר מעם שאול.
    וַיָּ֤טֶל והשליך1 שָׁאוּל֙ אֶֽת-הַחֲנִ֔ית, וַיֹּ֕אמֶר ואמר בליבו אַכֶּ֥ה בְדָוִ֖ד הכאה חזקה, עד אשר תיכנס החנית בדוד2 וּבַקִּ֑יר, ואעשה עצמי שלא התכוונתי לפגוע בדוד אלא בקיר, וכאילו הרגתי אותו בשגגה3, והנה עזר השי״ת את דוד ונשמר מזה4, וַיִּסֹּ֥ב דָּוִ֛ד מִפָּנָ֖יו פַּעֲמָֽיִם בשני מקרים, ונזדמן הדבר מאת ה׳ שהיה דוד מסתובב ונוטה מפניו, ולא הכהו שאול5:
    1. ר״י קרא, מצודת ציון.
    2. רש״י, רד״ק, מצודת דוד.
    3. אברבנאל, מלבי״ם.
    4. רלב״ג. כי למעשה לא היה אמור לראות זאת בהיותו עסוק בכינור, אלא שהיתה לו השגחת פרטית מאת ה׳, מלבי״ם.
    5. מצודת דוד, מלבי״ם.
    תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
     
    (יב) וַיִּרָ֥א שָׁא֖וּל מִלִּפְנֵ֣י דָוִ֑ד כִּֽי⁠־הָיָ֤ה יְהֹוָה֙י״י֙ עִמּ֔וֹ וּמֵעִ֥ם שָׁא֖וּל סָֽר׃
    And Saul was afraid of David, because Hashem was with him, and He had departed from Saul.
    תרגום יונתןרד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמקראות שלובותעודהכל
    וּדְחִיל שָׁאוּל מִן קֳדָם דָוִד אֲרֵי הֲוָה מֵימְרָא דַייָ בְּסַעֲדֵיהּ וְיַת שָׁאוּל רָחִיק.
    וירא שאול – ביו״ד אית״ן לבדו, ויו״ד השרש נפלה מן המכתב.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ט]

    ומאשר ראה שאול שדוד יסב מפניו שלא בכוונה פעמים, הכיר כי היה השם עמו, ובראותו שההשגחה סרה ממנו ושהיא היתה דבקה בדוד פחד ממנו, בחשבו בלי ספק זה ימלוך אחרי והאלהים עשאו לשטן לי.
    כי היה ה׳ עמו – שהסב מפניו פעמים מבלי כוונה.
    וכאשר ראה שאול שעל ידי שהסב דוד מבלי כוונה, ניצל מפניו פעמיים1, וַיִּרָ֥א פחד שָׁא֖וּל מִלִּפְנֵ֣י דָוִ֑ד כִּֽי- ראה שֶׁהָיָ֤ה יְהוָה֙ עִמּ֔וֹ, וּמֵעִ֥ם שָׁא֖וּל לעומת זאת הוא סָֽר, והיה ירא ממנו כי ראה שההשגחה שהיתה דבוקה בו עברה לדוד2:
    1. אברבנאל, מצודת דוד.
    2. אברבנאל.
    תרגום יונתןרד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמקראות שלובותהכל
     
    (יג) וַיְסִרֵ֤הוּ שָׁאוּל֙ מֵֽעִמּ֔וֹ וַיְשִׂמֵ֥הוּ ל֖וֹ שַׂר⁠־אָ֑לֶף וַיֵּצֵ֥א וַיָּבֹ֖א לִפְנֵ֥י הָעָֽם׃
    Therefore Saul removed him from him, and made him his captain over a thousand; and he went out and came in before the people.
    תרגום יונתןרד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
    וְאַפְנְיֵיהּ שָׁאוּל מִלְוָתֵיהּ וּמַנְיֵיהּ לֵיה רַב אַלְפָא וּנְפַק וְעַל בְּרֵישׁ עַמָא.
    מעמו – שלא יהיה תמיד עמו בבית כמו שהיה, אלא שיהי׳ יוצא ובא לפני העם.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ט]

    (יג-ל) העשרים ותשעה הוא להודיע כי עצת י״י היא תקום עד שכל מה שיעשהו האדם לחלוק עליה יהיה כלי להגעתה ולזה תמצא שכמעט כל מה שעשה שאול כנגד דוד היה כלי אל שתהיה לדוד המלוכה בקלות יותר כי מה ששמהו לשר אלף יוצא ובא לפני העם היה סבה אל שאהבו אותו מאד כל ישראל ויהודה בראותם טוב הצלחתו וזה היה סבה אל שהגיע אל דוד המלוכה בקלות במעט סבה אחרי מות איש בושת בן שאול כמו שנתבאר שם ואין ספק במה שחשב להפילו ביד פלשתים כי כבר נתברר ממנו טוב הצלחתו של דוד על אויביו והנה מה שהרג שאול נוב עיר הכהנים בעבור דוד היה גם כן סבה להוסיף שמירה לדוד כי זה היה סבה שבא אביתר הכהן לדוד עם האורים והתומים והיה דוד נשאל בי״י בכל מעשיו ולשאול לא היה דרך אל שיהיה נשאל בי״י וכן מה שהוכרח דוד לברוח מפני שאול ולבא בארץ פלשתים כי מפני זה נשתלשל הענין שהיה לדוד צקלג והיו נלחמים תמיד דוד ואנשיו עם אויבי י״י והיה דוד שולח מהשלל לישראל והנה המלחמות ההם היו כלי להגיע לדוד המלוכה כי אז נתברר לישראל טוב הצלחתו עד שבמתי מעט נצח רבים ושאול וזרעו נפלו ביד פלשתים עד היות יד כל ישראל עמו וכן מה שנתן מיכל בתו לדוד לאשה להפילו ביד פלשתים היה כלי אל מה שנשמר דוד מנפול ביד שאול כמו שנתבאר בזה הספור. אוראוי לכל אדם להתנהג במדת הענוה והשפלות הלא תראה כי דוד היה משפיל עצמו מאד ואומר שאינו ראוי לקחת בת מלך ואע״פ שכבר היתה לו מן הדין מפני הכותו את גלית והנה טען תחלה מפני שפלות מדרגתו ושפלות משפחתו ואחר זה טען מצד היותו עני ולא יוכל לתת מוהר ומתן לבת המלך לפי הראוי לה.
    השלשים הוא להודיע שאין ראוי לאדם שיהיה מסרב מאד במה שיבקשו ממנו הגדולים ולזה תמצא כי דוד היה מסרב תחלה לקחת את בת המלך מצד מה שזכר שהוא בלתי ראוי לה וכאשר ראה שעם כל זה היה חפץ המלך שיתחתן בו נתרצה להתחתן בו והראה לשאול טוב הצלחתו עד כי הביא לו מאתים ערלות פלשתים תחת מאה ששאל כדי שיתרצה בו שאול יותר.
    א. בכ״י וטיקן 12 מתחילה כאן תועלת חדשה.
    ועזרו באותה מחשבה עוד ששמוהו שר אלף והיה יוצא ובא לפני העם, כמו שהתפלל משה על נגיד העם (במדבר כ״ז י״ז) אשר יוציאם ואשר יביאם. ולא היו גבורותיו בסכלות והפעמות כשמשון ויהוא בן נמשי
    שר אלף – למען יתמיד במלחמה, ואולי יהרג.
    ויצא ויבא – רצה לומר: הוא היה מנהיגם.
    ויסירהו חשב להשפילו שלא יהיה עוד קרוב למלך ושר צבא רק שר אלף, וגם בזה לא הועיל, כי ויצא ויבא לפני העם שהעם מעצמם לא עשו דבר בלעדיו, והיה היוצא ובא לפניהם.
    וכדי להשפילו1 וַיְסִרֵ֤הוּ שָׁאוּל֙ מֵֽעִמּ֔וֹ שלא יהיה תמיד עימו בבית כמו שהיה קרוב למלך, אלא שיהיה יוצא ובא לפני העם2, וַיְשִׂמֵ֥הוּ ל֖וֹ שַׂר-אָ֑לֶף למען יתמיד במלחמה ואולי יהרג3, ואולם גם בזה לא הועיל כי4 וַיֵּצֵ֥א יוצא היה דוד וַיָּבֹ֖א ובא לִפְנֵ֥י הָעָֽם באשר הנהיגם5, ולא עשו דבר בלעדיו6: פ
    1. מלבי״ם.
    2. רד״ק.
    3. מצודת דוד.
    4. מלבי״ם.
    5. מצודת דוד.
    6. מלבי״ם.
    תרגום יונתןרד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
     
    (יד) וַיְהִ֥י דָוִ֛ד לְכׇל⁠־דְּרָכָ֖ו מַשְׂכִּ֑יל וַיהֹוָ֖הי״י֖ עִמּֽוֹ׃
    And David had great success in all his ways; and Hashem was with him.
    תרגום יונתןרש״ימיוחס לר״י קרארד״קרי״דרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
    וַהֲוָה דָוִד לְכָל אוֹרְחָתֵיהּ מַצְלַח וּמֵימְרָא דַייָ בְּסַעֲדֵיהּ.
    משכיל – מצליח.
    Succeeded. Succeeded.⁠1
    1. Although ‘שֵׂבֶל’ usually indicates wisdom, here it is used to indicate success.
    משכיל – תרגומו: מצלח.
    לכל דרכיו – כמו: בכל דרכיו, וכמוהו: ישבת לכסא (תהלים ט׳:ה׳), לפניכם לחרב (ויקרא כ״ו:ז׳).
    משכיל – כתרגומו: מצליח.
    ויהי דוד לכל דרכיו משכיל – מצליח.
    והנה היה דוד מצליח מאד בכל דרכיו והיה הש״י עמו וזה הוסיף יראה לשאול מפני דוד, מצורף לזה שכבר היה זה סבה אל שכל ישראל ויהודה אוהבים את דוד כי היה יוצא ובא לפניהם, וכראות שאול זה התחכ׳ לתת לו בתו באופן שנדר בעת הלחמו עם גלית וחשב שיהיה זה כלי להפיל דוד ביד פלשתים כי התנה עמו שילחם מלחמות י״י בפלשתים.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ט]

    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יג]

    אבל היה בכל דרכיו משכיל ונבון והיה ירא אלהים מאד, וזהו אמרו והשם עמו.
    ויהי דוד לכל – במסורת סוף פרשת תרומה מונה זה עם ה״א לכל דמטעין בהון דסבירין כל וקריין לכל.
    דרכו – דרכיו קרי.
    לכל דרכיו – בכל דרכיו, הלמ״ד במקום בי״ת, כמו: לפניכם לחרב (ויקרא כ״ו:ז׳).
    משכיל – מצליח.
    (יד-טז) השאלות:
    מ״ש שדוד השכיל ויגר מפניו הלא כבר אמר זאת בפסוק ה׳?
    ויהי דוד תחת שעד עתה היה מצליח בדרכי שאול אשר שלחהו, עתה היה משכיל בדרכיו שהלך בעצמו לפני העם, והיה משכיל רצה לומר עושה הכל בהשכל ודעת, ועם עזר ההשגחה כי ה׳ עמו.
    משכיל – מצליח בדרכיו ע״י טוב שכל שבו.
    וה׳ עמו – ו״ו משמשת לשון כי.
    וַיְהִ֥י דָוִ֛ד לְכָל בכל1 -דָּרְכָ֖ו2 מַשְׂכִּ֑יל מצליח3, וַֽיהוָ֖ה עִמּֽוֹ שהיה ירא אלהים מאד4:
    1. רד״ק, מצודת ציון.
    2. ואם עד עתה היה מצליח בדרכי שאול אשר שלחהו, עתה היה משכיל בדרכיו שהלך בעצמו לפני העם, והיה עושה הכל בהשכל ודעת ועם עזר ההשגחה, כי ה׳ עמו, מלבי״ם.
    3. רש״י, מהר״י קרא, רד״ק, רי״ד, מצודת ציון. ומלבי״ם מבאר עושה הכל בהשכל ודעת.
    4. אברבנאל.
    תרגום יונתןרש״ימיוחס לר״י קרארד״קרי״דרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
     
    (טו) וַיַּ֣רְא שָׁא֔וּל אֲשֶׁר⁠־ה֖וּא מַשְׂכִּ֣יל מְאֹ֑ד וַיָּ֖גׇר מִפָּנָֽיו׃
    And when Saul saw that he had great success, he stood in awe of him.
    תרגום יונתןרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
    וַחֲזָא שָׁאוּל דְהוּא מַצְלַח לַחֲדָא וּדְחִיל מִן קֳדָמוֹהִי.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יג]

    וכאשר ראה שאול שהיה דוד משכיל פחד עוד מפניו, לא מפני גבורתו כי שמע כאלה רבות, כי אם בעבור השכלתו ותבונתו, וכל זה לפי שנדמה אליו שהוא יעצור בעמו והוא היה רעו הטוב ממנו אשר אמר אליו שמואל. הנה התבאר מזה ענין התנבאות שאול מה היה וענין פחדו מדוד, לא מיראתו שיהרגהו דוד כי אם מיראתו שימלוך אחריו וקשור הפסוקים כלם, והותרו השאלות ראשונה ושנית:
    ויגר – פחד, כמו: ויגר מואב (במדבר כ״ב:ג׳).
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יד]

    וירא שאול בזה ראה שהוא משכיל מאד בהפלגה עד שלא יכול לעשות לו מאומה ויגר מפניו שזה יותר ממורא שנזכר בפסוק י״ב.
    וַיַּ֣רְא שָׁא֔וּל אֲשֶׁר-ה֖וּא מַשְׂכִּ֣יל מצליח1 מְאֹ֑ד עד שלא יכול לעשות לו מאומה2, וַיָּ֖גָר ופחד מאוד3 מִפָּנָֽיו ולא מפני גבורתו, כי אם מפני השכלתו ותבונתו4:
    1. ראה הערות בפס׳ הקודם.
    2. מלבי״ם.
    3. מצודת דוד, מלבי״ם.
    4. אברבנאל.
    תרגום יונתןרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמלבי״םמקראות שלובותהכל
     
    (טז) וְכׇל⁠־יִשְׂרָאֵל֙ וִֽיהוּדָ֔ה אֹהֵ֖ב אֶת⁠־דָּוִ֑ד כִּי⁠־ה֛וּא יוֹצֵ֥א וָבָ֖א לִפְנֵיהֶֽם׃
    But all Israel and Judah loved David; for he went out and came in before them.
    תרגום יונתןמיוחס לר״י קרארלב״ג תועלותמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
    וְכָל יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה רַחֲמִין יַת דָוִד אֲרֵי הוּא נָפֵק וְעָלֵיל בְּרֵישֵׁיהוֹן.
    אוהב את דוד – כל אחד מישראל אוהב אותו.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יג]

    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יד]

    וכל ישראל – ובזה לא היה בכחו לעשות לו מאומה רע, וכן גדלה קנאתו ואיבתו.
    וְכָל- אחד1 מִיִשְׂרָאֵל֙ וִיהוּדָ֔ה היה אֹהֵ֖ב אֶת-דָּוִ֑ד, כִּֽי-ה֛וּא היה יוֹצֵ֥א וָבָ֖א לִפְנֵיהֶֽם באשר הנהיגם2, ולא עשו דבר בלעדיו3, ובזה לא היה בכחו של שאול לעשות לו שום דבר רע, וכך גדלה קנאתו ואיבתו4: פ
    1. מהר״י קרא.
    2. מצודת דוד בפס׳ יג לעיל.
    3. מלבי״ם בפס׳ יג לעיל.
    4. מלבי״ם.
    תרגום יונתןמיוחס לר״י קרארלב״ג תועלותמלבי״םמקראות שלובותהכל
     
    (יז) וַיֹּ֨אמֶר שָׁא֜וּל אֶל⁠־דָּוִ֗ד הִנֵּה֩ בִתִּ֨י הַגְּדוֹלָ֤ה מֵרַב֙ אֹתָהּ֙ אֶתֶּן⁠־לְךָ֣ לְאִשָּׁ֔ה אַ֚ךְ הֱיֵה⁠־לִ֣י לְבֶן⁠־חַ֔יִל וְהִלָּחֵ֖ם מִלְחֲמ֣וֹת יְהֹוָ֑הי״י֑ וְשָׁא֣וּל אָמַ֗ר אַל⁠־תְּהִ֤י יָדִי֙ בּ֔וֹ וּתְהִי⁠־ב֖וֹ יַד⁠־פְּלִשְׁתִּֽים׃
    And Saul said to David, "Behold my elder daughter Merab, I will give her to you as a wife; only be valiant for me and fight Hashem's battles.⁠" For Saul said, "Let not my hand be upon him, but let the hand of the Philistines be upon him.⁠"
    תרגום יונתןרש״ימיוחס לר״י קרארלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
    וַאֲמַר שָׁאוּל לְדָוִד הָא בְרַתִּי רַבְּתָא מֵרַב יָתָהּ אֶתֵּן לָךְ לְאִתּוּ בְּרַם הֱוֵי לִי לִגְבַר עָבֵיד קְרָבִי וְאַגַח קְרָבָא דְעַמֵיהּ דַייָ וְשָׁאוּל אֲמַר לָא תְהֵי יְדִי בֵּיהּ וְיִתְמְסַר בִּידָא דִפְלִשְׁתָּאֵי.
    ושאול אמר – בלבו.
    אל תהי ידי בו – פן אענש.
    ותהי בו יד פלשתים – לכך אמר לו: והלחם מלחמות י״י.
    Shaul said. To himself.
    Let not my hand be upon him. Lest I will be punished.
    But let the hand of the Philistines be upon him. Therefore, he said to him, "and fight Adonoy's wars.⁠"
    ושאול אמר – בלבו.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יג]

    ויאמר שאול אל דוד וגו׳. אחרי אשר ראה שאול שלא היה יכול להכות את דוד בידו ובחניתו חשב מחשבה שנית להרגו בתתו לו את בתו, לא לכבדו ולא לבקש אהבתו כי אם לתתו ביד פלשתים וידו אל תהי בו. ואני אחשוב שמה שאמרו האנשים במלחמת גלית הפלשתי שהאיש אשר יכה את הפלשתי יעשרנו המלך עושר גדול ואת בתו יתן לו, לא היו דברי ממש, אולי אמרו הם זה מעצמם ויצא אותו קול בלי יסוד ואמות כדברי העם המרבים ומוציאים פעמים רבות דברים מעצמם. או שדבר זה שאול כמו שידברו בזה המלכים על צד הגוזמא והרחבת הלשון, ולכן כאשר בא דוד לפני שאול על ענין גלית לא אמר לו מזה כלום, לא קודם המלחמה ולא לאחרי המלחמה, ולכן אומר אני שלנשואי דוד עם בתו התעורר שאול עתה מפאת עצמו, לא להיותו מחוייב עליו מענין גלית, וזהו שאמר הנה בתי הגדולה מרב אותה אתן לך לאשה, רוצה לומר מפני היותה בתי ומפני היותה בתי הגדולה מרב אני עושה עמך חסד גדול לתתה לך לאשה, ולכן ראוי שלא תהיה לי במדרגת חתן כי אם במדרגת בן, וזהו אך היה לי לבן חיל, כ״ש שמה שאשאל ממך הוא עבודת האל להלחם מלחמות השם. וספר הכתוב רוע כוונתו שהיה בזה לשיהיה בו יד פלשתים.
    ושאול אמר וכו׳ – רצה לומר: לא לאהבתו אמר לתת לו בתו, רק חשב שעל ידי זה יפול ביד פלשתים, וידו אל תהי בו.
    ויאמר שאול – (הענין הב׳ שרצה להכין לו מוקש) הנה בתי הגדולה רצה לומר כי זה שיתן את בתו מחויב הוא מצד ההבטחה לנוצח הפלשתי, רק שיכול לתת לו את הצעירה ויצטרך להמתין עד תנשא הבכירה תחלה, והוא רוצה לתת לו את הבכירה, שבזה לא התחייב, ועל כן מתנה עמו תנאי אך היה לי לבן חיל וכו׳, וכוונת שאול היתה באמת שיפול במלחמה וזה שכתוב ושאול אמר וכו׳.
    ואחרי שראה שאול שלא היה יכול להכות את דוד בידו ובחניתו חשב מחשבה אחרת כדי להרגו, והיא בתתו לו את בתו1, וַיֹּ֨אמֶר שָׁא֜וּל אֶל-דָּוִ֗ד הִנֵּה֩ בִתִּ֨י הַגְּדוֹלָ֤ה2 מֵרַב֙, אֹתָהּ֙ אֶתֶּן-לְךָ֣ לְאִשָּׁ֔ה ולא לאהבתו אמר זאת, רק חשב שעל ידי זה יפול ביד פלשתים3, לכן אמר לו אַ֚ךְ הֱיֵה-לִּ֣י לְבֶן-חַ֔יִל וְהִלָּחֵ֖ם מִלְחֲמ֣וֹת יְהוָ֑ה, וְשָׁא֣וּל אָמַ֗ר בלבו4 אַל-תְּהִ֤י יָדִי֙ בּ֔וֹ פן אענש5, וּתְהִי-ב֖וֹ יַד-פְּלִשְׁתִּֽים ולכך אמר לו להילחם מלחמות ה׳6 כדי שיפול במלחמה7: ס
    1. אברבנאל.
    2. מלבי״ם מבאר כי זה שיתן את בתו מחויב הוא מצד ההבטחה לנוצח הפלשתי, רק שיכול לתת לו את הצעירה ויצטרך להמתין עד תנשא הבכירה תחילה, והוא רוצה לתת לו את הבכירה, שבזה לא התחייב, ועל כן מתנה עמו תנאי אך היה לבן חיל וכו׳.
    3. מצודת דוד.
    4. רש״י, מהר״י קרא.
    5. רש״י.
    6. רש״י.
    7. מלבי״ם.
    תרגום יונתןרש״ימיוחס לר״י קרארלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
     
    (יח) וַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֜ד אֶל⁠־שָׁא֗וּל מִ֤י אָֽנֹכִי֙ וּמִ֣י חַיַּ֔י מִשְׁפַּ֥חַת אָבִ֖י בְּיִשְׂרָאֵ֑ל כִּי⁠־אֶהְיֶ֥ה חָתָ֖ן לַמֶּֽלֶךְ׃
    And David said to Saul, "Who am I, and what is my life, or my father's family in Israel, that I should be son-in-law to the king?⁠"
    תרגום יונתןמיוחס לר״י קרארד״קרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
    וַאֲמַר דָוִד לְשָׁאוּל מַן אֲנָא וּמַן חַיַי (בְּרַם) זַרְעִית אַבָּא בְּיִשְׂרָאֵל אֲרֵי אֲהֵי חֲתָנָא לְמַלְכָּא.
    משפחת אבי – מוסב על מי אנכי, כלומר ומי משפחת אבי.
    ומי חיי – מה חיי חשובים? כי האדם הנכבד חייו חשובים ויקרים, אבל הנבזה אין חשובים.
    ובאמרו: מי – כי בחיים הוא החיות והדבר שיאמר בעבור׳ מי, כי לא יאמר מי אלא על חי מדבר.
    משפחת אבי בישראל – פי׳: ומי משפחת אבי בישראל. ומי שזכר עומד במקום שנים.
    ויונתן תרגם: ברם זרעית אבא בישראל, כלומר אין דבר גדולה בי, אלא שמשפחת אבי מהידועות אשר בישראל.
    והנה הרחיק דוד מצד הענוה מהתחתן במלך ואמר מי אנכי שאהיה ראוי להתחתן במלך כאלו אמר הנני נבזה ושפל מאד. ומי חיי. ר״ל מה חיי חשובים שאהיה ראוי לזה הלא הייתי רועה צאן ואיך יתכן שאלקח מאחרי הצאן לקחת בת המלך.
    משפחת אבי בישראל – ידמה שהרצון בזה ומי משפחת אבי שבישראל והנה אמר זה מצד שהיה בא מרות המואביה וככה אמר שאול ומשפחתי הצעירה מכל משפחות שבטי בנימן להורות שאין ראוי למלוכה.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יג]

    ושדוד השיבו באימה בכריעה ביראה ובהשתחואה מי אנכי ומי חיי משפחת אבי בישראל כי אהיה חתן למלך, רוצה לומר שלא היה חושש חייו לכלום ולא ימנע מהמלחמות בהיותו חתן המלך, כי מה הוא ומה חייו וחיי כל משפחתו שיחוש אליהם בערך זה ולא ירבה המלחמות כדברי שאול אף כי ימיתוהו הפלשתים.
    מי אנכי – כאומר הלא אני שפל אנשים.
    ומי חיי – רצה לומר: מה חיי חשובים, כי הנכבד, חייו חשובים ויקרים, אבל הנבזה אין חייו חשובים כלום.
    משפחת – ו׳מי׳ שאמר עומדת במקום שנים, וכאלו אמר: ומי משפחת אבי, הלא היא דלה וצעירה.
    כי אהיה – שאהיה ראוי והגון להיות חתן המלך, וכאומר הלא בודאי דבר גדול הוא אלי, וכל אשר תאמר אעשה בעבור זה.
    השאלות:
    מדוע לא השיב ואנכי איש רש ונקלה כמ״ש אחרי זה?
    ויאמר דוד לא אמר עתה כמ״ש (בפסוק כ״ג) ואנכי איש רש ונקלה, כי הובטח לו גם כן עושר גדול, וזה היה לו אצל שאול במלוה כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה בסנהדרין פ״ב ויש לו מוהר ומתן רב, רק אמר דרך הכנעה מי אנכי – לא דרך סירוב, כמו שיתבאר.
    ומי חיי משפחת אבי – הכל דבר אחד, אינני ממשפחה מפורסמת מאצילי העם, וכל זה דרך ענוה כמו שדבר גדעון (שופטים ו׳:ט״ו) והוא היה בן יואש ראש לכל משפחת אביעזר.
    וַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֜ד אֶל-שָׁא֗וּל בדרך הכנעה1, באימה בכריעה ביראה ובהשתחוויה2, מִ֤י אָֽנֹכִי֙?! הלא אני שפל באנשים3, וּמִ֣י ומה4 חַיַּ֔י חשובים5, הלא הייתי רועה צאן, ואיך יתכן שאקח את בת המלך?!⁠6 ומי7 מִשְׁפַּ֥חַת אָבִ֖י בְּיִשְׂרָאֵ֑ל כִּֽי-אֶהְיֶ֥ה חָתָ֖ן לַמֶּֽלֶךְ?! הלא היא דלה וצעירה8, ודבר גדול הוא לי להיות חתן למלך, ובודאי שכל אשר תבקש בעבור זה, אעשה9:
    1. מלבי״ם.
    2. אברבנאל.
    3. רלב״ג, מצודת דוד.
    4. רלב״ג.
    5. רד״ק, מצודת דוד.
    6. רלב״ג.
    7. מהר״י קרא, רד״ק, מצודת דוד.
    8. מצודת דוד. ורלב״ג ביאר כי אמר זאת מצד שהיה מצאצאי רות המואביה. ויונתן תרגם שלא אמר בדרך שאלה, אלא אמר אין הגדולה תלויה בי אלא במשפחת אבי שהיא מהידועות שבישראל, רד״ק.
    9. מצודת דוד.
    תרגום יונתןמיוחס לר״י קרארד״קרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
     
    (יט) וַיְהִ֗י בְּעֵ֛ת תֵּ֛תא אֶת⁠־מֵרַ֥ב בַּת⁠־שָׁא֖וּל לְדָוִ֑ד וְהִ֧יא נִתְּנָ֛ה לְעַדְרִיאֵ֥ל הַמְּחֹלָתִ֖י לְאִשָּֽׁה׃
    But it came to pass at the time when Merab, Saul's daughter, should have been given to David, that she was given to Adriel the Meholathite as a wife.
    א. בְּעֵ֛ת תֵּ֛ת =א,ל?,ק,ש1,ב1 (תביר ותביר, אמנם בכתי״ל ייתכן שיש מחיקות בטעמים בשתי התיבות).
    • דפוסים=בְּעֵ֥ת תֵּ֛ת (״בעת״ במרכא). יש בדוגמה זו דמיון לשתי טעויות זעירות בכתר ארם צובה שציין ייבין לגבי טעם התביר (כא.2, עמ׳ 197), אך בדוגמות שלו סדר הטעמים שונה וכתבי⁠־היד הקרובים חולקים על הכתר.
    תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דר״י אבן כספירלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
    וַהֲוָה בְּעִידָן דִמְטָא לְמִתַּן יַת מֵרַב בַּת שָׁאוּל לְדָוִד וְהִיא אִתְיְהִיבַת לְעַדְרִיאֵל דְמִמְחוֹלַת לְאִתִּי.
    אויהי בעת תת את מירב בת שאול לדוד והיא נתנה לעדריאל המחולתי לאשה – הסיבה לטעות הזאת, כלומר שיציעו לאדם לארס לו אישה שהיא אשת איש, נובעת מן הבלבול שפקד את שאול רוב הזמן, ולכן הוא הציע לו במקומה את מיכל. בשתים תתחתן בי היום: יש לנו דרישה נוספת, שהייתה כרוכה בהצעה שהציע לו, בנוסף למאה עורלות פלשתים, אך לא מצאנו [שהיא מפורשת בכתוב], וסביר להניח שמדובר במוהר, שהוא הדבר שמתיר אותה [לדויד והופך אותה לאשתו] [...] המטרה [...] שאול האמין שהדבר יוביל אותו לאבדון, אך אלוהים הציל אותו.
    א. ביאור זה מובא מתוך פירוש ר״י אבן בלעם בכ״י פירקוביץ׳ 3358.
    בעת תת – כשהגיע זמן שקבעו לתתה לו, ובעוד שהיו מתעסקים לתתה לו, נתגלגל הדבר ונתנה לעדריאל.
    When the time came to give. When the time arrived which they had set to give her to him, and while they were involved with giving her to him, it turned out that she was given to Adriel.⁠1
    1. Son of Barzili. See II Shemuel 21:8. She married Adriel without Shaul’s knowledge–Metzudat David.
    ויהי בעת תת את מרב בת שאול לדוד – פתרונו: כשהיה שאול מבקש ליתן את מירב בתו לדוד ודוד היה ממאן כי אמר מי אני כי אהיה חתן למלך (שמואל א י״ח:י״ח) ויהי עד כה ועד כה שזה רוצה ליתן וזה ממאן לקחתה שאל עדריאל המחולתי ונתנוה לו לאשה.
    בעת תת – תרגומו: בעידן דימטא למיתן, וישר מן ישר, וייטב מן ייטב.
    בעת תת – כתרגומו: בעידן די מטא למיתן ית מירב לדוד, כלומר כשהגיע הזמן שנתן לו שאול שיתננה לו, נתגלגל הדבר ונתנה לעדריאל, ודוד לא היו לו קדושין בה.
    ויהי בעת תת מרב לדוד – מקרא קצר הוא, בעת שהיו מדברים לתת מרב לדוד והיא נתנה כבר לעדריאל. ותרגומו: בעידן דמטא אתיהבת מרב לדוד.
    והיא נתנה – די בזה משל לך בכל התורה והנביאים ממה שאמר בזה שמרב נתנה לשניהם לאשה אבל זה משני צדדים, האחד בדבור ובכח והשני במעשה ובפועל, ועל הכח אמר עוד לדוד בשתים תתחתן בי (שמואל א י״ח:כ״א). וכ״ז ידוע ליודעי ההגיון, ובכלל הנה יצדק לאמר ששאול התחתן עם דוד בשתי בנותיו באחת בכח ובאחת בפועל.
    ויהי בעת תת את מרב בת שאול אל דוד – רוצה לומר: בעת ההיא נועד ביניהם שיתננה לדוד וידמה מזה המקום שלא קדשה דוד.
    בשתים תתחתן בי היום – רוצה לומר: בשתי בנות שיש לי תתחתן בי היום כי אתן א׳ מהן והיא הפנויה כי הנשואה אי אפשר שאתן לך ואחשוב שאמר לו זה מפני שנדר לו שיתן לו בתו לאשה יתכן שיתן לו הגדולה כי היא הראויה יותר בזה כי לא יתכן לתת הצעירה לפני הבכירה ואולם עתה שנתנה הגדולה לעדריאל המחולתי נתברר שלא יהיה הרצון בזה אלא שיתן לו אחת מבנותיו וידמה שלא הסכים דוד בזה מצד הענוה כמו שקדם אלא שקצר הכתוב ושאול חשב שתהיה הסבה כשלא הסכים דוד בזה שיירא שיפול ביד פלשתים ולזה צוה לעבדיו שידברו אל דוד בסתר ויודיעו לו שהמלך חפץ בו וכל עבדיו אהבוהו כדי שיחשוב דוד שאין כונת שאול להפילו ביד פלשתי׳.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יג]

    וספר הכתוב שבעת תת את מירב בת שאול לדוד, רוצה לומר בעת שהיו עתידים לתתה לדוד והיא נתנה לעדריאל, רוצה לומר שהיא בעצמה בלי דעת שאול נתנה ונתקדשה לעדריאל המחולתי לאשה.
    ויהי בעת תת – כאשר הגיעה העת שקבע לתת את מרב לדוד, והיא נתנה על ידי עצמה לעדריאל, וקבלה ממנו קדושין בלא דעת אביה.
    ויהי רק שבעת התעסקו לתת לו את מירב, קרה מקרה כי נתנה לעדריאל, שהתקדשה שלא מדעת אביה כי גדולה היתה, וחכמינו זכרונם לברכה פליגי אם קדושי דוד למירב היו קדושי טעות כי קדשה במלוה של העושר שהובטח מעם שאול ואינה מקודשת, ור״י סבר שהיו קדושין גמורים כי קדשה בהנאת מחילת מלוה ונתנה לעדריאל בעבירה ואת מיכל נשא אחר מיתת מירב, בין כך וכך מחל דוד לשאול את העושר שהובטח לו, ולא נתן לו את מירב, ועל זה אמר אחר זה ואנכי איש רש ונקלה, כי לא היה מגיע לו עוד דבר אצל שאול.
    וַיְהִ֗י בְּבוֹא הָעֵ֥ת שקבעו1 לָתֵּ֛ת אֶת-מֵרַ֥ב בַּת-שָׁא֖וּל לְדָוִ֑ד ובעוד היו מתעסקים לתתה לו, נתגלגל הדבר2 וְהִ֧יא נִתְּנָ֛ה על ידי עצמה3 לְעַדְרִיאֵ֥ל הַמְּחֹלָתִ֖י לְאִשָּֽׁה, ומשום שגדולה היתה4, קיבלה ממנו קדושין בלא דעת אביה5, ודוד לא היו לו קדושין בה6:
    1. רש״י. ורלב״ג ורי״ד ביארו בעת שהיו מדברים לתת.
    2. רש״י, רד״ק, רי״ד.
    3. מצודת דוד.
    4. מלבי״ם.
    5. אברבנאל, מצודת דוד.
    6. רד״ק, רלב״ג. וחז״ל נחלקו (סהדרין יט:) בעניין קידושי דוד למירב אם היו קדושי טעות או לא, ר׳ יהושע בן קרחה אומר שדוד קדשה במלוה של העושר שהובטח מעם שאול ואינה מקודשת, ור״י סבר שהיו קדושין גמורים כי קדשה בהנאת מחילת מלוה, ונתנה לעדריאל בעבירה, ואת מיכל נשא אחר מיתת מירב, רד״ק, מלבי״ם וכן ראה ביאורים נוספים בעניין בפרק כה דלהלן.
    תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דר״י אבן כספירלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
     
    (כ) וַתֶּאֱהַ֛ב מִיכַ֥ל בַּת⁠־שָׁא֖וּל אֶת⁠־דָּוִ֑ד וַיַּגִּ֣דוּ לְשָׁא֔וּל וַיִּשַׁ֥ר הַדָּבָ֖ר בְּעֵינָֽיו׃
    And Michal, Saul's daughter, loved David; and they told Saul, and the thing pleased him.
    תרגום יונתןרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת דודמקראות שלובותעודהכל
    וּרְחִימַת מִיכַל בַּת שָׁאוּל לְדָוִד וְחַוִיאוּ לְשָׁאוּל וּכְשַׁר פִּתְגָמָא בְּעֵינוֹהִי.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יג]

    ומיכל אחותה חשקה נפשה בדוד, וכאשר הגידו לשאול שנתקדשה מירב לעדריאל ושמיכל היתה חפצה בדוד ישרה בעיניו.
    וישר הדבר בעיני – כתב רד״ק בפירוש על וישר הדבר בעיני דוד שבסמוך שהוא ביו״ד אית״ן לבד ויו״ד השרש נפלה מהמכתב ועל זה לא כתב מאומה ובספר מכלול דף קכ״ד כתבו בתחלה ביו״ד אחד ואחר כך כתב שבמקצת ספרים ויישר הדבר בעיניו מלא בשני יודי״ן אבל וישר הדבר בעיני דוד חסר אבל בספרים שלפנינו שניהם ביו״ד אחת וכן נכון על פי המסורת דפרשת בלק שנמסר א׳ יישר וב׳ ויישר מלאים ואין זה מהם.
    וישר הדבר בעיניו – בחשבו שעל ידי זה תהי בו יד פלשתים.
    וַתֶּאֱהַ֛ב מִיכַ֥ל בַּת-שָׁא֖וּל אֶת-דָּוִ֑ד וחשקה נפשה בו1, וַיַּגִּ֣דוּ לְשָׁא֔וּל שנתקדשה מירב לעדריאל ושמיכל היתה חפצה בדוד2, וַיִּשַׁ֥ר הַדָּבָ֖ר בְּעֵינָֽיו בחשבו שעל ידי זה תהי בו יד פלשתים3:
    1. אברבנאל.
    2. אברנבנאל.
    3. מצודת דוד.
    תרגום יונתןרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת דודמקראות שלובותהכל
     
    (כא) וַיֹּ֨אמֶר שָׁא֜וּל אֶתְּנֶ֤נָּה לּוֹ֙ וּתְהִי⁠־ל֣וֹ לְמוֹקֵ֔שׁ וּתְהִי⁠־ב֖וֹ יַד⁠־פְּלִשְׁתִּ֑ים וַיֹּ֤אמֶר שָׁאוּל֙ אֶל⁠־דָּוִ֔ד בִּשְׁתַּ֛יִם תִּתְחַתֵּ֥ן בִּ֖י הַיּֽוֹם׃
    And Saul said, "I will give her to him, that she may be a snare to him, and that the hand of the Philistines may be against him.⁠" Therefore Saul said to David, "You shall this day be my son-in-law through the one of the two.⁠"
    תרגום יונתןרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
    וַאֲמַר שָׁאוּל אֶתְּנָהּ לֵיהּ וּתְהֵי לֵיהּ לְתַקָלָא וְיִתְמְסַר בִּידָא דִפְלִשְׁתָּאֵי וַאֲמַר שָׁאוּל לְדָוִד בַּחֲדָא מִתְּרֵין תִּתְחַתֵּן בִּי יוֹמָא דֵין.
    בשתים תתחתן בי – שתי בנות יש לי, באחת מהן תתחתן בי. וכן תרגם יונתן: בחדא מתרין. כיוצא בו: שלש אנכי נוטל עליך (שמואל ב כ״ד:י״ב) – אחת משלש, כמו שמפורש שם: בחר לך אחת מהם (שמואל ב כ״ד:י״ב).
    Through the second [of my two daughters] you will become my son-in-law. I have two daughters; through one of them, you will become my son-in-law.⁠1 And similarly did Targum Yonatan render, 'with one of the two.' Similarly [we find], "I hold three things [meaning, one of three things] over you,⁠"2 as Scripture clarifies there, "choose one of them.⁠"3
    1. See Maseches Sanhedrin 19b.
    2. II Shemuel 24:12.
    3. Ibid.
    אתננה לו ותהי לו למוקש ותהי בו יד פלשתים – לפי שאמר למעלה אותה אתן לך לאשה אך היה לבן חיל והלחם וגו׳ (שמואל א י״ח:י״ז), וכיון שלא חפץ במירב אמר אתן לו את מיכל כדי שילחם מלחמה באותו שכר ובעניין הזה תהי בו יד פלשתים.
    ויאמר שאול אל דוד בשתיים תתחתן בי – פתרונו: בשנייה באחת משתים וכן תירגם יונתן בחדא מתרתין אְגְלַא רובְלֵירְ״א בלעז כלומר בבתי השנית.
    בשתים – תרגומו: בחדא מן תרין כמו בשניה, כמו בחמשה לחודש כמו בחמישי.
    בשתים תתחתן בי – כתרגומו: בחדא מן תרתי. וכן: ויקבר בערי גלעד (שופטים י״ב:ז׳). ופירו׳: אף על פי שדברתי לך בשתי בנותי, ולא נזדמן הדבר שתהיה לך הראשונה, אחת מהן תהיה לך, האחרת, באמת היום, ובאותה תתחתן בי היום. ונרא׳ כי דוד משך ידו מהמעשה לפי שהתל בו בראשונה, לפיכך הוצרך שאול לצוות את עבדיו שידברו אל דוד.
    בשתים תתחתן בי היום – היו מדברים במרב ולא עלה המזל אי איפשר שלא תתחתן עמי באחת משתי בנותיי, וקח לך את הקטנה.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יג]

    ואמר גם אני אחפוץ ואתננה לו, ויהי רצון מלפני השם שתהי בו יד פלשתים, ולכן שאול אמר לדוד אל תתעצב ואל תדאג על מה שעשתה מירב, כי בשתים תתחתן בי היום, רוצה לומר באחת מהשתים האלה תתחתן או אתן לך מירב בעל כרחה או מיכל ברצונה, והוא כמו (שמואל ב כ״ד) שלש אנכי נוטל עליך. וחכמינו ז״ל במסכת סנהדרין (פרק ב׳ י״ט ע״ב) אמרו כי שתיהם היו לדוד לנשים ואחר מיתת מירב נשא מיכל, ומהם אמרו כי קדושי טעות היו לו לדוד במירב ובסתר נשאה עדריאל. ופשט הכתובים מורה שדוד למה שראה ענין מירב היה נשמט ומושך ידו מהמעשה, לפי שחשב ששאול התל בו כראשונה.
    ויאמר שאול וכו׳ – כן אמר בלבו.
    ותהי לו למוקש – כי על ידי כן ילחם בפלשתים.
    בשתים תתחתן בי – רצה לומר: באחת משתי בנותי, או אתן לך את מרב בעל כרחה, או את מיכל ברצונה.
    ותהי לו למוקש שימסר נפשו לסכנה עבור אהבתו ולמאן דאמר שקדושי מירב היו קדושין גמורים חשב גם כן שישאנה בעבירה ויוקש בה.
    בשתים תתחתן בי בא להתנצל שמה שנתנה מירב לעדריאל לא היה בידיעתו, ואני עודני מסכים גם על נשואי מירב, עד שאני מחותן לך מצד שתיהם.
    בשתים – בשנית, שכן מצאנו אחד להוראת ראשון (את הכבש אחד תעשה בבקר ואת הכבש השני וגו׳) ואולי ראויה הבי״ת לפתח להשמיע בה ה״א הידיעה, ולפרש בשתים באחת משתי בנותי לא יתכן מפני היום שכתוב אחריו, ומה״רר מיינשטער תרגם בשתים בשני תנאים שתהיה לבן חיל (הנזכר למעלה י״ז) ומאה ערלות פלשתים, ונראה לי שזה תלוי בזה והכל תנאי אחד.
    וַיֹּ֨אמֶר שָׁא֜וּל בליבו1 אֶתְּנֶ֤נָּה לּוֹ֙ את מיכל וּתְהִי-ל֣וֹ לְמוֹקֵ֔שׁ כי בעבור אהבתו ימסור נפשו לסכנה2 וּתְהִי-ב֖וֹ יַד-פְּלִשְׁתִּ֑ים כי יילחם בהם3, וַיֹּ֤אמֶר שָׁאוּל֙ אֶל-דָּוִ֔ד אל תתעצב ואל תדאג על מה שעשתה מירב4 כי שתי בנות יש לי5, בִּשְׁתַּ֛יִם באחת משתי בנותיי6 תִּתְחַתֵּ֥ן בִּ֖י הַיּֽוֹם, או אתן לך את מרב בעל כרחה, או את מיכל ברצונה7:
    1. מצודת דוד.
    2. ולמאן דאמר שקידושי מירב היו קדושין גמורים חשב גם כן שישאנה בעבירה (שהיא אחות אשתו) ויוקש בה, מלבי״ם.
    3. מצודת דוד.
    4. אברבנאל.
    5. רש״י.
    6. רש״י.
    7. אברבנאל, מצודת דוד. ומלבי״ם מבאר שבא להתנצל שמה שניתנה מירב לעדריאל לא היה בידיעתו.
    תרגום יונתןרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
     
    (כב) וַיְצַ֨ו שָׁא֜וּל אֶת⁠־עֲבָדָ֗ו דַּבְּר֨וּ אֶל⁠־דָּוִ֤ד בַּלָּט֙ לֵאמֹ֔ר הִנֵּ֨ה חָפֵ֤ץ בְּךָ֙ הַמֶּ֔לֶךְ וְכׇל⁠־עֲבָדָ֖יו אֲהֵב֑וּךָ וְעַתָּ֖ה הִתְחַתֵּ֥ן בַּמֶּֽלֶךְ׃
    And Saul commanded his servants, "Speak with David secretly, and say, 'Behold, the king is delighted in you, and all his servants love you; now therefore be the king's son-in-law.'"
    תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
    וּפַקֵיד שָׁאוּל יַת עַבְדוֹהִי מַלִילוּ עִם דָוִד בְּרָז לְמֵימַר הָא אִתְרְעֵי בָּךְ מַלְכָּא וְכָל עַבְדוֹהִי רַחֲמוּךְ וּכְעַן אִתְחַתֵּן בְּמַלְכָּא.
    אדברו אל דוד בלאט – הכוונה כאן במילה ׳בלאט׳ היא ׳בסוד׳, וזהו שם עצם מגזרת נחי העין.
    א. ביאור זה מובא מתוך פירוש ר״י אבן בלעם בכ״י פירקוביץ׳ 3358.
    בלט – כלומר בסתר. כתרגומו: ברז, כדי שיראה כי דברי שאול אמת ולא דברי התול ושקר.
    ויש מרבותינו ז״ל שאמרו כי שתיהן היו לדוד לנשים, ואחר מיתת מירב נשא מיכל, ועדריאל בעבירה נשא את מירב. ומהם אמרו כי קדושי טעות היו לו לדוד במירב, ובהיתר נשאה עדריאל.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יג]

    ולפיכך הוצרך שאול לצוות לעבדיו שידברו אל דוד בלט, כלומר בסתר, הנה חפץ בך המלך וכל עבדיו אהבוך ועתה השתדל לשתתחתן במלך, והיה כל זה כדי שיאמין ויחשוב ששאול לא התל בו.
    את עבדו – עבדיו קרי.
    בלט – בחשאי, כמו: ותבוא אליו בלט (שופטים ד׳:כ״א).
    דברו אל דוד – על כי דוד לא ענהו, בחשבו כי מהתל בו כאשר התל בו עם מרב, בחשבו שמדעת אביה קבלה קדושין מאחר, ולזה צוה שאול את עבדיו לדבר בו.
    הנה המלך חפץ בך – רצה לומר: במה שמרב נשאת לאחר, לא תחשוב שהיה מדעת המלך, לא כן הוא, כי הוא חפץ בך. אף לא תחשוב שעבדי המלך מתקנאים בך, והם אשר מאסו אותך בעיני מרב, ותחוש פן ימאסוך גם בעיני מיכל, גם זה לא הוא, כי כל עבדי המלך אהבוך, ומירב מאסה בך מעצמה, אבל הואיל ומיכל אוהבת אותך, התחתן במלך.
    ויצו יען ראה שדוד פג לבו מהאמין, צוהו שעבדיו יחזקו ידיו בזה, יאמרו לו כי במעשה של מירב לא היה המניעה מן המלך כי חפץ בו ולא מן עבדיו שאוהבים אותו – רק מן מירב,
    ועתה שמיכל אוהבת אותך התחתן במלך.
    בלט – משרש לוט שענינו כסה, הנה היא לוטה בשמלה (שמואל א כ״א:י׳), במכוסה ובסתר, וקרוב ללוט הוא ג״כ שרש להט, בלהטיהם, חכמה נסתרת, ולאט, אתנהלה לאטי, בצנעה.
    ומפני שדוד משך ידו מהמעשה לפי שהתל בו שאול בראשונה, לפיכך הוצרך שאול לצוות את עבדיו שידברו אל דוד1, וַיְצַ֨ו שָׁא֜וּל אֶת-עֲבָדָ֗ו, דַּבְּר֨וּ אֶל-דָּוִ֤ד בַּלָּט֙ בחשאי2 לֵאמֹ֔ר ותאמרו לו, אל תחשוב שנישואי מרב היו מדעת המלך, לא כן הוא3, כי הִנֵּ֨ה חָפֵ֤ץ בְּךָ֙ הַמֶּ֔לֶךְ וְגם אל תחשוב שעבדי המלך מתקנאים בך והם אשר מאסו אותך בעיני מרב, ותחוש פן ימאסוך גם בעיני מיכל, גם זה לא נכון הוא, כי מרב מאסה בך מעצמה4 וְכָל-עֲבָדָ֖יו של המלך אֲהֵב֑וּךָ, וְעַתָּ֖ה הואיל ומיכל אוהבת אותך5 הִתְחַתֵּ֥ן בַּמֶּֽלֶךְ להיות החתן שלו, והיה כל זה כדי שיאמין ויחשוב ששאול לא התל בו6:
    1. רד״ק, אברבנאל.
    2. רד״ק, מצודת ציון.
    3. מצודת דוד, מלבי״ם.
    4. מצודת דוד, מלבי״ם.
    5. מצודת דוד, מלבי״ם.
    6. אברבנאל.
    תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
     
    (כג) וַֽיְדַבְּר֞וּ עַבְדֵ֤י שָׁאוּל֙ בְּאׇזְנֵ֣י דָוִ֔ד אֶת⁠־הַדְּבָרִ֖ים הָאֵ֑לֶּה וַיֹּ֣אמֶר דָּוִ֗ד הַֽנְקַלָּ֤הא בְעֵֽינֵיכֶם֙ הִתְחַתֵּ֣ן בַּמֶּ֔לֶךְ וְאָנֹכִ֖י אִֽישׁ⁠־רָ֥שׁ וְנִקְלֶֽה׃
    And Saul's servants spoke those words in the ears of David. And David said, "Does it seem to you a light thing to be the king's son-in-law, seeing that I am a poor man, and lightly esteemed?⁠"
    א. הַֽנְקַלָּ֤ה א=הַֽנֲקַלָּ֤ה (חטף)
    תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
    וּמַלִילוּ עַבְדֵי שָׁאוּל קֳדָם דָוִד יַת פִּתְגָמַיָא הָאִלֵין וַאֲמַר דָוִד הַזְעֵירָא בְּעֵינֵיכוֹן לְאִתְחַתָּנָא בְּמַלְכָּא וַאֲנָא גְבַר מִסְכֵּן וְהֶדְיוֹט.
    אהנקלה בעיניכם להתחתן במלך – ׳נקלה׳ הוא שם עצם בתוספת ה׳, כשם שנוספה ה׳ במילים ׳נחרצה נעשתה׳ (דניאל יא, לו), ׳כי היתה נסבה׳ (דברי הימים ב׳ י, טו) שהיא מגזרת הכפולים, והמשמעות [של ׳נקלה׳] היא קלות ערך וזלזול.
    א. ביאור זה מובא מתוך פירוש ר״י אבן בלעם בכ״י פירקוביץ׳ 3358.
    הנקלה בעיניכם התחתן במלך – הלא משפט האיש המתחתן במלך שירבו עליו מאד מהר ומתן, מהר לבת מלך ומתן לעבדיו ומשפטו שיתן בכל אשר יאמרו אליו ואני איש רש ואפי׳ אם הוא עשיר צריך שיהא חשוב, לכך הוא אומר ונקלה.
    הנקלה – בתמיה והוא מן נקל וקלל, כגון נשמה מן נשם ושמם, ונקלה מן קלה ונבזה מן בזה.
    הנקלה – בא לשון נקבה על התחתן שהוא מקור. וכן: הלא זאת תעשה לך עזבך את י״י אלהיך (ירמיהו ב׳:י״ז).
    רש ונקלה – תרגומו: מסכן והדיוט, רש – שאין לי שאוכל לתת מהר הראוי לבת מלך. לפיכך אמר שאול לעבדיו: כה תאמרו לדוד אין חפץ למלך במהר כי במאה ערלות פלשתים (שמואל א י״ח:כ״ה). ונקלה – שאיני כדאי לקחת בת המלך.
    אנכי איש רש ונקלה – רוצה לומר: ולזה לא אוכל לתת מוהר ומתן כראוי לבת המלך.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יג]

    ודוד השיבם הנקלה בעיניכם התחתן במלך? רוצה לומר איך אשתדל להתחתן במלך והוא עול גדול ומשא כבד לבקש מוהר ומתן לבת המלך, ואני איש רש ונקלה.
    הנקלה – מלשון קל.
    רש – עני.
    ונקלה – הוא הפך המכובד.
    הנקלה – דבר קל הוא בעיניכם להתחתן במלך, הלא אין להתחתן בו כי אם אחד מנכבדי העם, ובהרבות מוהר, אבל אנכי איש רש ואין כל, ואף נקלה ולא מכובד, ומדוע יחפוץ בי המלך, אין זאת.
    ויאמר דוד עתה טען שהוא איש רש כנ״ל (בפסוק י״ט) (כה) ושאול חשב להפיל את דוד רצה לומר כי אם לוחמים והורגים בדרך מלחמה אין בזה משטמה על השר הצבא, אבל אם יפול על אנשים היושבים לבטח, וכורת ערלותיהם דרך גנאי, זה אינו דרך מלחמה רק דרך צורר ומתנקם שבהכרח ישמרו הפלשתים עליו איבה גדולה ויתנכלו לנקום בו.
    איש רש – שמנה בנים היו לו לישי, ובהתחלק נחלתו ביניהם יקטן חלקם.
    וַֽיְדַבְּר֞וּ עַבְדֵ֤י שָׁאוּל֙ בְּאָזְנֵ֣י דָוִ֔ד אֶת-הַדְּבָרִ֖ים הָאֵ֑לֶּה, וַיֹּ֣אמֶר דָּוִ֗ד הַֽנְקַלָּ֤ה האם דבר קל הוא1 בְעֵֽינֵיכֶם֙ לְהִתְחַתֵּ֣ן בַּמֶּ֔לֶךְ?! הלא אין להתחתן בו כי אם אחד מנכבדי העם, ובהרבות מוהר2, וְאָנֹכִ֖י אִֽישׁ-רָ֥שׁ עני3 וְנִקְלֶֽה ולא מכובד4, ולא אוכל לתת מוהר ומתן כראוי לבת המלך5:
    1. מצודת דוד.
    2. ר״י קרא, מצודת דוד.
    3. מצודת ציון. ואע״פ שהבטיח שאול שיעשר עושר גדול את האיש שיכה את הפלשתי, מחל דוד לשאול את העושר שהובטח לו, מלבי״ם בפס׳ יט.
    4. מצודת ציון.
    5. רד״ק, רלב״ג, אברבנאל.
    תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
     
    (כד) וַיַּגִּ֜דוּ עַבְדֵ֥י שָׁא֛וּל ל֖וֹ לֵאמֹ֑ר כַּדְּבָרִ֥ים הָאֵ֖לֶּה דִּבֶּ֥ר דָּוִֽד׃
    And the servants of Saul told him, saying, "In this manner David spoke.⁠"
    תרגום יונתןרלב״ג תועלותמקראות שלובותעודהכל
    וְחַוִיאוּ עַבְדֵי שָׁאוּל לֵיהּ לְמֵימַר כְּפִתְגָמַיָא הָאִלֵין מַלֵיל דָוִד.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יג]

    וַיַּגִּ֜דוּ עַבְדֵ֥י שָׁא֛וּל ל֖וֹ, לֵאמֹ֑ר ואמרו לו כַּדְּבָרִ֥ים הָאֵ֖לֶּה דִּבֶּ֥ר דָּוִֽד: פ
    תרגום יונתןרלב״ג תועלותמקראות שלובותהכל
     
    (כה) וַיֹּ֨אמֶר שָׁא֜וּל כֹּה⁠־תֹאמְר֣וּ לְדָוִ֗ד אֵֽין⁠־חֵ֤פֶץ לַמֶּ֙לֶךְ֙ בְּמֹ֔הַר כִּ֗י בְּמֵאָה֙ עׇרְל֣וֹת פְּלִשְׁתִּ֔ים לְהִנָּקֵ֖ם בְּאֹיְבֵ֣י הַמֶּ֑לֶךְ וְשָׁא֣וּל חָשַׁ֔ב לְהַפִּ֥יל אֶת⁠־דָּוִ֖ד בְּיַד⁠־פְּלִשְׁתִּֽים׃
    And Saul said, "Thus shall you say to David, 'The king has no desire for a dowry, but for a hundred foreskins of the Philistines to be avenged of the king's enemies.⁠" For Saul thought to make David fall by the hand of the Philistines.
    תרגום יונתןרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמקראות שלובותעודהכל
    וַאֲמַר שָׁאוּל כְּדֵין תֵּימְרוּן לְדָוִד לָא רַעֲוָא לְמַלְכָּא בְּמוֹהֲרִין אֱלָהֵין בְּמֵאָה עָרְלַת פְּלִשְׁתָּאֵי לְאִתְפְּרָעָא בְּשַׂנְאֵי מַלְכָּא וְשָׁאוּל חָשִׁיב לְמִמְסַר יַת דָוִד בִּידָא דִפְלִשְׁתָּאֵי.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יג]

    ושאול צוה להשיב לו שלא ימנע מפני זה מהתחתן בו, כי הוא לא היה חפץ במוהר ומתן אחר כי אם במאה ערלות פלשתים, באמרו שהיה עושה זה להנקם מאויביו, והוא לא כן יחשוב ולבבו לא כן ידמה כי אם להפיל את דוד ביד פלשתים.
    אין חפץ למלך במהר כי במאה ערלות – חד מן ה׳ פסוקים דלית בהון אם ומטעים בהון וסימן במסורה גדולה פרשת חיי שרה.
    במוהר – מתן הבתולות נקרא מוהר, כמו: כמוהר הבתולות (שמות כ״ב:ט״ז).
    במאה ערלות – חפצו במאה ערלות פלשתים, לבזותם להנקם מאויביו.
    ושאול חשב – רצה לומר: אבל האמת, לבבו לא כן יחשוב, כי אם חשב להפילו ביד פלשתים.
    וַיֹּ֨אמֶר שָׁא֜וּל כֹּֽה-תֹאמְר֣וּ לְדָוִ֗ד, אין זה ימנע ממך להתחתן עם ביתי1, כי אֵֽין-חֵ֤פֶץ לַמֶּ֙לֶךְ֙ בְּמֹ֔הַר שנוהג החתן לתת2, כִּ֗י אם בְּמֵאָה֙ עָרְל֣וֹת פְּלִשְׁתִּ֔ים שתביא לו לאחר שתהרוג אותם, וזאת כדי לְהִנָּקֵ֖ם בְּאֹיְבֵ֣י הַמֶּ֑לֶךְ ולבזותם3, וְאולם הסיבה האמיתית היתה4 שֶׁשָׁא֣וּל חָשַׁ֔ב בכך לְהַפִּ֥יל אֶת-דָּוִ֖ד בְּיַד-פְּלִשְׁתִּֽים5:
    1. אברבנאל.
    2. מתן הבתולות נקרא מוהר, כמו ״כמוהר הבתולות״ (שמות כ״ב ט״ז), מצודת ציון.
    3. מצודת דוד.
    4. אברבנאל, מצודת דוד.
    5. כי אם לוחמים והורגים בדרך מלחמה אין בזה שנאה גדולה על שר הצבא, אבל אם יפול על אנשים היושבים לבטח, וכורת ערלותיהם דרך גנאי, זה אינו דרך מלחמה רק דרך צורר ומתנקם, שבהכרח ישמרו הפלשתים עליו איבה גדולה ויתנכלו לנקום בו, מלבי״ם.
    תרגום יונתןרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמקראות שלובותהכל
     
    (כו) וַיַּגִּ֨דוּ עֲבָדָ֤יו לְדָוִד֙ אֶת⁠־הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה וַיִּשַׁ֤ר הַדָּבָר֙ בְּעֵינֵ֣י דָוִ֔ד לְהִתְחַתֵּ֖ן בַּמֶּ֑לֶךְ וְלֹ֥א מָלְא֖וּ הַיָּמִֽים׃
    And when his servants told David these words, it pleased David to be the king's son-in-law. Before the days expired,
    תרגום יונתןרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
    וְחַוִיאוּ עַבְדוֹהִי לְדָוִד יַת פִּתְגָמַיָא הָאִלֵין וּכְשַׁר פִּתְגָמָא בְּעֵינֵי דָוִד לְאִתְחַתָּנָא בְּמַלְכָּא וְלָא שְׁלִימוּ יוֹמַיָא.
    ולא מלאו הימים – לא המתין עד מלאת הימים שקבע לו להביא את מאה הערלות.
    Time had not yet expired. He did not wait until the time expired which he had set for him to bring the one hundred foreskins.
    (כו-כז) ולא מלאו הימים ויקם דוד וגו׳ – פתר׳: לא מלאו הימים שהתנה למלך להביא מאה ערלות פלשתים עד שקם דוד הוא ואנשיו ויך בפלשתים מאתים איש ויבא את ערלותיהם וימלאום למלך כלו׳ שמילא לו תנאי שהתנה עמו.
    ולא מלאו הימים – קודם הזמן.
    וישר הדבר – ביו״ד אית״ן לבד, ויו״ד השרש נפלה מהמכתב.
    ולא מלאו הימים – הזמן שנתן לו שיביא לו מאה הערלות לא הגיע הזמן עד שקם והלך והביא לו מאתי׳.
    ולא מלאו הימים – הזמן שקבע לו שאול והלך והביאם.
    וישר הדבר בעיני דוד להתחתן במלך – רוצה לומר: עם זה התנאי כי בטח בש״י שישיג זה ויתברר לשאול כי י״י עמו ותחת ערלות מאה פלשתים הביא לו מאתים להורות על טוב הצלחתו.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יג]

    ודוד בתום לבבו ישרה הדבר בעיניו, וזה לא לאהבת מיכל כי אם מפני הכבוד להתחתן במלך.
    מלאו – נשלמו.
    וישר הדבר – להביא הערלות ולהתחתן במלך.
    ולא מלאו הימים – היות נתן לו זמן להביאם, ודוד מהר להביאם עד לא נשלם הימים.
    וישר הדבר רצה לומר הגם שהדבר מצד עצמו לא ישר בעיניו כי אינו דרך מלחמה כנ״ל, ישר בעיניו מצד התכלית שישיג על ידו, וזה להתחתן במלך.
    ולא מלאו הימים – לא מצאנו שקבע לו זמן על הדבר, ואולי ימים ר״ל שנה תמימה, לא עברה שנה עד שדוד הלך והכה בפלשתים.
    וַיַּגִּ֨דוּ עֲבָדָ֤יו לְדָוִד֙ אֶת-הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה, וַיִּשַׁ֤ר הַדָּבָר֙ בְּעֵינֵ֣י דָוִ֔ד להביא הערלות כדי1 לְהִתְחַתֵּ֖ן בַּמֶּ֑לֶךְ כי בטח בה׳ שיצליח בכך2, וְמיהר דוד להביאם3 אפילו שעוד לֹ֥א מָלְא֖וּ נשלמו4 הַיָּמִֽים שקבע לו שאול להביא אותם5:
    1. מצודת דוד.
    2. רלב״ג. מלבי״ם מבאר כי הגם שהדבר מצד עצמו לא ישר בעיני דוד, כי אינו דרך מלחמה, ישר בעיניו מצד התכלית שישיג על ידו, והוא להתחתן במלך ולא מפני אהבת מיכל כי אם מפני כבוד המלכות, אברבאנאל.
    3. מצודת דוד.
    4. מצודת ציון.
    5. רש״י, ר״י קרא, רד״ק.
    תרגום יונתןרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
     
    (כז) וַיָּ֨קׇם דָּוִ֜ד וַיֵּ֣לֶךְ׀ ה֣וּא וַאֲנָשָׁ֗יו וַיַּ֣ךְ בַּפְּלִשְׁתִּים֮ מָאתַ֣יִם אִישׁ֒ וַיָּבֵ֤א דָוִד֙ אֶת⁠־עׇרְלֹ֣תֵיהֶ֔ם וַיְמַלְא֣וּם לַמֶּ֔לֶךְ לְהִתְחַתֵּ֖ן בַּמֶּ֑לֶךְ וַיִּתֶּן⁠־ל֥וֹ שָׁא֛וּל אֶת⁠־מִיכַ֥ל בִּתּ֖וֹ לְאִשָּֽׁה׃
    David arose and went, he and his men, and slew of the Philistines two hundred men; and David brought their foreskins, and they gave them in full number to the king, that he might be the king's son-in-law. And Saul gave him Michal his daughter as a wife.
    תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת דודהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
    וְקָם דָוִד וַאֲזַל הוּא וְגַבְרוֹהִי וּקְטַל בִּפְלִשְׁתָּאֵי מָאתָן גַבְרָא וְאַיְתֵי דָוִד יַת עָרְלַתְהוֹן וְאַשְׁלֵמִינוּן לְמַלְכָּא לְאִתְחַתָּנָא בְּמַלְכָּא וִיהַב לֵיה שָׁאוּל יַת מִיכַל בְּרַתֵּיהּ לְאִתּוּ.
    ויתן לו שאול את מיכל בתו לאשה – שאלו תלמידיו את ר׳ יוסי וכי היאך נשא דוד שתי אחיות אמר להם מיכל לאחר מיתת מרב נשאה. רבי יהושע בן קרחה אומר קדושי טעות היו לו במרב שנאמר תנה את אשתי את מיכל אשר ארסתי לי במאה ערלות פלשתים (שמואל ב ג׳:י״ד). מאי לימודא, א״ר פפא מיכל אשתי ולא מרב אשתי. מאי קדושי טעות דכתיב והיה האיש אשר יכנו יעשרנו המלך עושר גדול ואת בתו יתן לו (שמואל א י״ז:כ״ה), אזל קטליה, אמר ליה מלוה אית לך גבאי והמקדש במלוה אינה מקודשת. אזל יהבה לעדריאל בן ברזילי המחולתי שנאמר ויהי בעת תת את מרב בת שאול לדוד והיא נתנה לעדריאל המחולתי לאשה (שמואל א י״ח:י״ט). א״ל אי בעית דאתן לך מיכל זיל אייתי לי מאה ערלות פלשתים אזל ואייתי ליה, אמר ליה מלוה ופרוטה אית לך גבאי. שאול סבר מלוה ופרוטה דעתיה אמלוה ודוד סבר מלוה ופרוטה דעתיה אפרוטה. ואיי תימא דכולי עלמא מלוה ופרוטה דעתיה אפרוטה, שאול סבר לא חזי ולא מידי ודוד סבר חזי לכלבי ולשנרי, ור׳ יוסי האי תנה את אשתי את מיכל (שמואל ב ג׳:י״ד) מאי דרש ביה. רבי יוסי לטעמיה דתניא רבי יוסי היה דורש מקראות מעורבבות כתיב ויקח המלך את שני בני רצפה בת איה אשר ילדה לו לשאול את אדמוני ואת מפיבושת ואת חמשת בני מיכל בת שאול אשר ילדה לעדריאל המחולתי (שמואל ב כ״א:ח׳) וכי לעדריאל נתנה והלא לפלטיאל נתנה דכתיב ושאול נתן את מיכל לפלטי בין ליש אשר מגלים (שמואל א כ״ה:מ״ד), אלא מקיש קדושי מרב לעדריאל לקדושי מיכל לפלטי מה קדושי מיכל לפלטי בעבירה אף קדושי מרב לעדריאל בעבירה. ורבי יהושע בן קרחה נמי הא כתיב את חמש בני מיכל, ההוא מיבעי ליה לכדרבי ינאי דאמר רבי ינאי כל המגדל יתום בתוך ביתו מעלה עליו הכתוב כאלו ילדו שנאמר ואת חמשת בני מיכל אשר ילדה (שמואל ב כ״א:ח׳) וכי מיכל ילדה והלא מרב ילדה אלא מרב ילדה ומיכל גדלה לפיכך נקראו על שמה.

    רמז קכט

    רבי חנינא אומר מהכא ותקראנה לו השכנות שם לאמר יולד בן לנעמי (רות ד׳:י״ז), וכי נעמי ילדה והלא רות ילדה, אלא רות ילדה ונעמי גדלה לפיכך נקראת על שמה. ורבי יוחנן אמר מהכא ואשתו היהודיה ילדה את ירד אבי גדור ואת חבר אבי סוכו ואת יקותיאל אבי זנוח ואלה בני בתיה בת פרעה אשר לקח מרד (דברי הימים א ד׳:י״ח). מרד זה כלב. וכי בתיה ילדה והלא יוכבד ילדה אלא יוכבד ילדה ובתיה גדלה לפיכך נקרא על שמה. רבי אליעזר אומר מהכא גאלת בזרוע עמך בני יעקב ויוסף סלה (תהלים ע״ז:ט״ז) וכי יוסף ילד והלא יעקב ילד, אלא יעקב ילד ויוסף כלכל לפיכך נקראו על שמו.
    ויקם דוד וילך הוא ואנשיו וגו׳ וימלאום – פרישנטיר בלעז.
    Dovid rose and went, he and his men…and gave them all.⁠1 Presenter in Old French.
    1. I.e., all two hundred, though Shaul demanded only one hundred.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כו]

    וגם הביא מאתים – מאה יותר מן התנאי. ורבותינו פירשו פרשנטיר בלעז. ולא נראה.
    וימלאום למלך – קל הלמ״ד.
    וענין וימלאום – עבדיו הביאום לו כי דוד לא הביאם לפני המלך, אך שלחם ביד עבדי שאול או ביד אנשי דוד כמשפט המהר, שמשלח אותו אדם ביד אחר.
    ופירוש וימלאום – השלימום, כלומר כל המאתים הביאו לפניו.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יג]

    וקודם מלאת הימים אשר אמר לתת הערלות הכה בפלשתים מאתים איש ויבא את ערלותיהם למלך, ורמז בזה שלא הביאם לפני מיכל שלא היה ראוי לצניעותה כי אם לפני המלך, ורמז הכ׳ שלא הביאם דוד בידו כי חרפה הוא לו כי אם על ידי עבדיו, ולזה אמר וימלאום למלך, ר״ל שאנשיו הביאום לפניו ומלאו חובה בתתם לו מאתים עם היות שלא היה התנאי כי אם במאה, ועשו זה להורות טוב הצלחתם:
    וימלאום – קל הלמ״ד וכן במסורת ב׳ ומלאים וחברו וימלאום עפר פרשת תולדת יצחק.
    וימלאום – השלים את כל המאתים, עם שלא אמר כי אם מאה.
    וימלאום – נתנו מהם חשבון מלא לפני המלך.
    וקודם השלמת הימים שהקציב לו שאול1, וַיָּ֨קָם דָּוִ֜ד וַיֵּ֣לֶךְ | ה֣וּא וַאֲנָשָׁ֗יו וַיַּ֣ךְ והיכה בַּפְּלִשְׁתִּים֮ מָאתַ֣יִם אִישׁ֒, שזה היה יותר מן התנאי2, וַיָּבֵ֤א דָוִד֙ אֶת-עָרְלֹ֣תֵיהֶ֔ם, וַיְמַלְא֣וּם והביאו3 שליחי דוד4 את כל מאתיים הערלות5 לַמֶּ֔לֶךְ, כמוהר6 לְהִתְחַתֵּ֖ן בַּמֶּ֑לֶךְ ובכך השלים דוד את התחייבותו, ואף מעבר לכך שכן הביא מאתיים ערלות במקום מאה7, וַיִּתֶּן נתן -ל֥וֹ שָׁא֛וּל אֶת-מִיכַ֥ל בִּתּ֖וֹ לְאִשָּֽׁה: ס
    1. אברבנאל.
    2. מהר״י קרא. ועשו זה להורות טוב הצלחתו, רלב״ג, אברבנאל.
    3. רד״ק.
    4. כי דוד לא הביאם בעצמו כי חרפה הוא לו, ורמז בזה שלא הביאם לפני מיכל שלא היה ראוי לצניעותה כי אם לפני המלך, אברבנאל. וגם שלח דוד כמשפט המוהר שמשלח אותו אדם ביד אחר, רד״ק.
    5. רד״ק, מצודת דוד.
    6. רד״ק.
    7. מצודת דוד.
    תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת דודהואיל משהמקראות שלובותהכל
     
    (כח) וַיַּ֤רְא שָׁאוּל֙ וַיֵּ֔דַע כִּ֥י יְהֹוָ֖הי״י֖ עִם⁠־דָּוִ֑ד וּמִיכַ֥ל בַּת⁠־שָׁא֖וּל אֲהֵבַֽתְהוּ׃
    And Saul saw and knew that Hashem was with David; and Michal, Saul's daughter, loved him.
    תרגום יונתןמיוחס לר״י קרארד״קרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
    וַחֲזָא שָׁאוּל וִידַע אֲרֵי מֵימְרָא דַייָ בְּסַעֲדֵיהּ דְדָוִד וּמִיכַל בַּת שָׁאוּל רַחַמְתֵּיהּ.
    ומיכל בת שאול אהבתהו – לשבר, לפי שצריך לומר ותגד לדוד מיכל אשתו לאמר אם אינך ממלט את נפשך הלילה מחר אתה מומת (שמואל א י״ט:י״א). וכן אהבת את יעקב (בראשית כ״ה:כ״ח), לכך הרויחה לו הברכות.
    ומיכל בת שאול אהבתהו – לפיכך הוסיף לירא מפניו, לשני דברים: האחד שראה כי י״י עמו, ועוד שמיכל בתו אהבתו, ולא יוכל לגרום לו מיתה על ידה, ואפילו הוא ידבר על מיתתו בביתו מיכל בתו תגלה לו.
    ומיכל בת שאול אהבתהו – הנה זה גם כן היה מוסיף יראה לשאול כי זה מורה על טוב הצלחת דוד ועל כי המלוכה תהיה לו כי עם התברר לבת שאול ששונא אביה את דוד עם כל זה נקשרה אהבת׳ בו עם שזה גם כן יהיה סבה מה מונעת שאול מהריגת דוד כדי שלא יכאב לב בתו ועוד כי יתכן שהיא תגל׳ לדוד סודות אביה ויהיה מפני זה נשמר מהרעה אשר יחשב לעשו׳ לו.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יג]

    (כח-כט) וספר שאז נתן לו את מיכל בתו לאשה, ושאול בראותו שהשם היה עמו, ושבתו מיכל היתה אוהבת את דוד ולא היה יכול להרגו על ידה, הוסיף יראה ופחד ממנו ולשנוא אותו, ובזה הותרה השאלה השלישית:
    וירא שאול – טוב הצלחתו.
    אהבתהו – ותגלה אליו משטמת אביה לו, ויהיה נשמר.
    וירא במה שגם תחבולה זו לא הזיקה ידע ידיעה ברורה שה׳ אתו, וגם מיכל אהבתהו – וזה יחזיק בידו להגיע למלכות.
    ומיכל – גם ו״ו זו נוכל לפרש לשון כי, היה רואה שה׳ עמו לפי שגם בניו אוהבים אותו.
    וַיַּ֤רְא שָׁאוּל֙ את טוב הצלחתו של דוד1, וַיֵּ֔דַע שאול כִּ֥י יְהוָ֖ה עִם-דָּוִ֑ד ופחד מפניו בגלל זה2, וּבנוסף פחד ממנו בגלל3 שֶׁמִיכַ֥ל בַּת-שָׁא֖וּל אֲהֵבַֽתְהוּ וידע כי זה יחזיק בידו להגיע למלכות4, והבין כי לא יוכל להרגו על ידה5, שתגלה לדוד את מזימותיו6:
    1. מצודת דוד.
    2. רד״ק.
    3. רד״ק.
    4. מלבי״ם.
    5. אברבנאל.
    6. רד״ק, מצודת דוד.
    תרגום יונתןמיוחס לר״י קרארד״קרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
     
    (כט) וַיֹּ֣אסֶף שָׁא֗וּל לֵרֹ֛א מִפְּנֵ֥י דָוִ֖ד ע֑וֹד וַיְהִ֥י שָׁא֛וּל אֹיֵ֥ב אֶת⁠־דָּוִ֖ד כׇּל⁠־הַיָּמִֽים׃
    And Saul was even more afraid of David; and Saul was David's enemy continually.
    תרגום יונתןרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דר״י אבן כספירלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
    וְאוֹסִיף שָׁאוּל לְמִדְחַל מִן קֳדָם דָוִד עוֹד וַהֲוָה שָׁאוּל בְּעֵיל דְבַב לְדָוִד כָּל יוֹמַיָא.
    לרא – ליראה.
    To fear. To fear.
    ויוסף שאול לירוא מפני דוד – לפי שראה כי י״י עמו.
    ויאסף שאול – אף על פי שכתוב באל״ף, לשון תוספות הוא, כמו לא תאסיפון לתת תבן (שמות ה׳:ז׳).
    לרא – מן ירא, ויוד בלוע בצירי.
    שכל הצלחה בכל מקומות המלחמות יותר מכולן.
    לרא – נעלמה היו״ד פ״א הפועל מהמכתב, לפיכך הלמ״ד בצרי.
    לירוא מפני דוד – נעלם היו״ד בין הלמ״ד ובין הר״ש והרי הוא כמו לירא, אלא שזהו לפעל וזהו לפעול, ואף על פי שכל האית״ן שלו בא בפתח אירא, יירא, תירא, נירא, זה בא בחולםא אירוא, יירוא, תירוא, נירוא, על משקל איצוק, ייצוק, ויצוק שמן על ראשה.
    א. כן בכ״י לונדון 24896, פריס 217, פריס 218. בכ״י לייפציג 41: ״בחלם״.
    ויאסף שאול – הנה מלת ויוסף ומלת עוד מבואר בכאן שהם מענין הדומה במין קרוב, כי כבר קדם ויגר מפניו (פסוק ט״ו), ואין זה כן תמיד, כי הדומה יש בסוג רחוק מאד.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יג]

    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כח]

    ויאסף שאול – נכתב באל״ף במקום וא״ו ובמקצת ספרים כתבי יד נכתב מבחוץ ויוסף קרי.
    ויאסף – כמו ויוסף בוי״ו.
    לרא – מלשון מורא ופחד.
    ויאסף – ובעבור זה הוסיף לפחד מפני דוד.
    ויאסף על ידי כן גדלה היראה והאיבה של שאול, ולא לפרקים רק כל הימים.
    ולפי שראה כי ה׳ עימו1, וַיֹּ֣אסֶף הוסיף2 שָׁא֗וּל לֵרֹ֛א ליראה3 מִפְּנֵ֥י דָוִ֖ד ע֑וֹד, וַיְהִ֥י שָׁא֛וּל אֹיֵ֥ב ושונא4 אֶת-דָּוִ֖ד כָּל-הַיָּמִֽים ולא רק לפרקים5: ס
    1. ר״י קרא.
    2. מצודת ציון.
    3. רש״י.
    4. אברבנאל.
    5. מלבי״ם.
    תרגום יונתןרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דר״י אבן כספירלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
     
    (ל) וַיֵּצְא֖וּ שָׂרֵ֣י פְלִשְׁתִּ֑ים וַיְהִ֣י׀ מִדֵּ֣י צֵאתָ֗ם שָׂכַ֤ל דָּוִד֙ מִכֹּל֙ עַבְדֵ֣י שָׁא֔וּל וַיִּיקַ֥ר שְׁמ֖וֹ מְאֹֽד׃
    Then the princes of the Philistines went forth; and it came to pass, that each time they went forth, David prospered more than all the servants of Saul, so that his name was highly esteemed.
    תרגום יונתןמדרש שמואלילקוט שמעונירש״ימיוחס לר״י קרארד״קרי״דרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
    וּנְפָקוּ רַבְרְבֵי פְלִשְׁתָּאֵי וַהֲוָה בִזְמַן מִפַּקְהוֹן אַצְלַח דָוִד מִכָּל עַבְדֵי שָׁאוּל וּסְגֵי שְׁמֵיהּ לַחֲדָא.
    ויצאו שרי פלשתים ויהי מדי צאתם שכל דוד וגו׳ וייקר שמו מאד – רבי יהודה ברבי סימון אמר נתייקר שמו מאד בהלכה. כיצד כיון ששמעו פלשתים שנשא דוד אשה אמרו כתיב בתורה כי יקח איש אשה חדשה וגו׳ (דברים כ״ד:ה׳). הרי שעה שנקפוץ על דוד ונאבדנו מן העולם. והן אינן יודעין שדוד חכם ודורש במא דברים אמורים במלחמת הרשות אבל במלחמת מצוה הכל יוצא אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה (יואל ב׳:ט״ז). רבי יהודה אומר לא כי אלא במה דברים אמורים במלחמת מצוה. אבל במלחמת חובה הכל יוצא אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה.
    ויצאו שרי פלשתים ויהי מדי צאתם וגו׳ – רבי יודן בר סימון אמר נתייקר שמו מאד בהלכה. כיצד כיון ששמעו פלשתים שנשא דוד אשה אמרו כתיב בתורתכם כי יקח איש אשה חדשה לא יצא בצבא (דברים כ״ד:ה׳) הרי שעה שנקפוץ על דוד ונאבדנו מן העולם והם אינם יודעים שדוד חכם ודורש בד״א במלחמת הרשות אבל במלחמת חובה הכל יוצאין אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה (יואל ב׳:ט״ז).
    ויצאו שרי פלשתים – לבא בגדודים לשלול שלל בישראל.
    The Philistines officers would venture out. To come in troops to plunder [the Bnei] Yisroel.
    וייקר – מן יקר, ויישר מן ישר דלעיל. ותרגומו: וסגי.
    מדי צאתם – בכל זמן צאתם. וכן: מדי עלותה (שמואל א א׳:ז׳) בית י״י, מדי חדש בחדשו (ישעיהו ס״ו:כ״ג), מדי דברי בו (ירמיהו ל״א:י״ט), והדומים להם.
    שכל דוד – הצליח.
    וייקר שמו – היה יקר בעיני כל השומעים שמעו.
    ובדרש: וייקר שמו בהלכה. כיון ששמעו פלשתים שנשא דוד אשה, ויצאו שרי פלשתים. אמרו כתיב בתורתם: כי יקח איש אשה חדשה לא יצא בצבא (דברים כ״ד:ה׳), נלך ונלחם עמהם, ולא היו יודעים כי דוד חכם היה ודורש במה דברים אמורים, במלחמת רשות, אבל במלחמת מצוה הכל יוצאין, אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה (יואל ב׳:ט״ז).
    ויהי מידי צאתם שכל דוד – גם זה יש לתמוה אם לא מלך שאול כי אם שנתים, מתי עשה דוד כל זה, אלא ודאי שתי שנים היו עד שנמשח דוד.
    שכל דוד מכל עבדי שאול – רוצה לומר: שהצליח במלחמה יותר מכלם.
    וייקר שמו מאד – רוצה לומר: שכל מי שהיה מזכיר שמו היה מזכירו ביקר ובכבוד רב.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יג]

    ויצאו שרי פלשתים וגו׳. עתה יזכור הכתוב השתדלות שלישי שעשה שאול להמית את דוד, והוא שיצאו שרי פלשתים לפשוט בארץ לשלול ולבוז בז, ויהי מידי צאתם, רוצה לומר כאשר יצאו שכל דוד מכל עבדי שאול, כלומר שהגדיל עצה הפליא תושיה להצליח במלחמה ולהשמיד את האויבים, באופן שייקר שמו ונכבד מאד, כי יצא לו שם משכיל ושם איש מלומד מלחמה. ובדרש (מדרש שמואל פרשה כ״ב) אמרו נתיקר שמו בהלכה, כיון ששמעו פלשתים שנשא דוד אשה יצאו שרי פלשתים אמרו כתוב בתורתם (דברים כ״ד ה׳) כי יקח איש אשה חדשה לא יצא בצבא, נלך ונלחם עמהם, ולא היו יודעים שדוד היה חכם ודורש במה דברים אמורים במלחמת הרשות, אבל במלחמת מצוה הכל יוצאין אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה:
    מדי – בכל זמן, וכן: מדי עלותה (שמואל א א׳:ז׳).
    שכל – הצליח.
    וייקר – מלשון יקר ומכובד.
    ויצאו – לפשוט בארץ ישראל לשלול שלל, ובכל עת צאתם, הצליח דוד להכות בהם יותר מכל עבדי שאול, ונעשה בזה מכובד בעיני כל.
    ויצאו – באמת כאשר חשב שאול שעל ידי שיכרות ערלות פלשתים יגורו אתו מלחמות עד מות בעד חרפתם כן היתה,
    כי יצאו שרי פלשתים לנקום מדוד, אבל דוד לא התחבא מפניהם, ונלחם והשכיל יותר מכל עבדי שאול ותחת שחשב שאול להפילו על ידי כן ביד פלשתים היה להפך כי וייקר שמו מאד.
    ויצאו – לשלול שלל ולבוז בז כמו שעשו בקעילה (ס׳ כ״ג).
    וכדי להינקם מדוד1 וַיֵּצְא֖וּ שָׂרֵ֣י פְלִשְׁתִּ֑ים לבוא בגדודים לשלול שלל בישראל2, וַיְהִ֣י | מִדֵּ֣י בכל זמן3 צֵאתָ֗ם שָׂכַ֤ל הצליח4 דָּוִד֙ להכות בהם יותר5 מִכֹּל֙ עַבְדֵ֣י שָׁא֔וּל, והגדיל עצה והפליא תושיה6, וַיִּיקַ֥ר שְׁמ֖וֹ מְאֹֽד בעיני כל השומעים שמעו7, וכל מי שהיה מזכיר שמו היה מזכירו ביוקר ובכבוד רב8, ותחת שחשב שאול להפילו על ידי מלחמה בפלשתים, היה להיפך, שגדל שמו מאד9: ס
    1. מלבי״ם.
    2. רש״י.
    3. רד״ק.
    4. מצודת ציון.
    5. מצודת דוד.
    6. אברבנאל.
    7. ובדרש, וייקר שמו בהלכה, כיון ששמעו פלשתים שנשא דוד אשה, ויצאו שרי פלשתים, אמרו כתיב בתורתם (דברים כ״ד ה׳) ״כי יקח איש אשה חדשה לא יצא בצבא״ נלך ונלחם עמהם, ולא היו יודעים כי דוד חכם היה ודורש, במה דברים אמורים? במלחמת רשות אבל במלחמת מצוה הכל יוצאין אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה, רד״ק, אברבנאל.
    8. רי״ד.
    9. מלבי״ם.
    תרגום יונתןמדרש שמואלילקוט שמעונירש״ימיוחס לר״י קרארד״קרי״דרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
    → לפרק הקודםחזור לראש הפרקלפרק הבא ←
    ← Previous ChapterReturn to Top of ChapterNext Chapter →
    רשימת מהדורות
    © כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.    List of Editions
    © All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

    שמואל א יח – נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על⁠־התורה, תרגום יונתן שמואל א יח, מדרש שמואל שמואל א יח, ילקוט שמעוני שמואל א יח, ר׳ יהודה אבן בלעם שמואל א יח, רש"י שמואל א יח, ר"י קרא שמואל א יח, מיוחס לר"י קרא שמואל א יח, רד"ק שמואל א יח, רי"ד שמואל א יח, ר"י אבן כספי שמואל א יח, רלב"ג שמואל א יח, רלב"ג תועלות שמואל א יח, אברבנאל שמואל א יח, מנחת שי שמואל א יח, מצודת ציון שמואל א יח, מצודת דוד שמואל א יח, מלבי"ם שמואל א יח, הואיל משה שמואל א יח, מקראות שלובות שמואל א יח – מקראות שלובות על נביאים וכתובים, באדיבות המהדיר הרב אליהו חדד

    Shemuel I 18, Targum Yonatan Shemuel I 18, Midrash Shemuel Shemuel I 18, Yalkut Shimoni Shemuel I 18, R. Yehuda ibn Balaam Shemuel I 18, Rashi Shemuel I 18 – The Metsudah Tanach Series (Lakewood, NJ) (CC BY 3.0), R. Yosef Kara Shemuel I 18, Attributed to R. Yosef Kara Shemuel I 18, Radak Shemuel I 18, Rid Shemuel I 18, R. Yosef ibn Kaspi Shemuel I 18, Ralbag Shemuel I 18, Ralbag Toalot Shemuel I 18, Abarbanel Shemuel I 18, Minchat Shai Shemuel I 18, Metzudat Zion Shemuel I 18, Metzudat David Shemuel I 18, Malbim Shemuel I 18, Hoil Moshe Shemuel I 18, Mikraot Sheluvot Shemuel I 18

    כותרת הגיליון

    כותרת הגיליון

    ×

    Are you sure you want to delete this?

    האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

    ×

    Please Login

    One must be logged in to use this feature.

    If you have an ALHATORAH account, please login.

    If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

    נא להתחבר לחשבונכם

    עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

    אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

    אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

    ×

    Login!כניסה לחשבון

    If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
    Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
    ×
    שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
    ×